עדיין אין בטן, והבחילות, אולי, עדיין לא הופיעו... רק הקו על ערכת בדיקת ההיריון מורה על התהליך המופלא שמתחיל ומתהווה בך, רוקם עור וגידים. ואת עדיין לא ממש מבינה את משמעות התהליך. לא ממש קולטת.

ועם השמחה וההתרגשות צפים גם הפחדים... פחדים שלא ידעת שיש בך .

ואת מתחילה לקרוא ולאסוף מידע, ומיד נתקלת ברשימת הסכנות והאזהרות ─ היריון מחוץ לרחם, העדר דופק, רעלת היריון, מחלות גנטיות, תסמונת דאון... וסטטיסטיקות ומספרים המנבאים את הרע מכל. ואם התחלת לספר על ההיריון, מהר מאד תשמעי גם סיפורי זוועה על הפלות טבעיות והפלות יזומות, ומומים אפשריים... ומיד תשמעי גם על הבדיקות ההכרחיות שאת חייבת לעשות.

ואז מתחיל מעקב ההיריון שלך. את בוחרת רופא, פוגשת אחות, מתחילים למדוד אותך, לשקול אותך ─ לחץ דם, בדיקת שתן, שאלות שגרתיות: "את סובלת מבחילות? בצקות? טחורים? כאבי ראש?" והנה את מגיעה לסקירת המערכות המוקדמת, שבה הרופא שלך מחדיר לתוכך את מכשיריו, כדי לבדוק, כבר בשלב מוקדם זה, אם הכול מתפתח כשורה.

וההיריון מלווה ברשימת בדיקות המתואמות עם מספר שבועות ההיריון, ואת נעה בין בדיקה לבדיקה, מתפללת שהכול יהיה בסדר, או מנסה פשוט לא לחשוב על מה שיכול לקרות.

והשבועות עוברים... את כבר מתחילה להרגיש אותו או אותה זז/ה ונע/ה בתוכך... וידך נעה באופן אוטומטי לבטן ─ לגעת, ללטף...

ואת מרגישה דברים... תחושות, שאינך מוצאת להן מילים. בין פחד לחוסר שקט, בין חששות לבין ערגה. אהבה חדשה מתעוררת בך... אחריות חדשה.

הבטן גדלה. את גדלה. ומה קורה לך בפנים??? 

כשאת נשאלת שוב ושוב אותן שאלות רוטיניות: "את מרגישה תנועות עובר? את סובלת מבחילות? קוצר נשימה? לחץ דם?" אולי היית רוצה שיתבוננו בך, אולי אף יגעו בעדינות בבטנך, וישאלו: איך באמת, אבל באמת, את מרגישה...?

אילו רגשות עולים בך? מה גדל בך? מה מתהווה בך? איך הגוף שלך חווה את ההיריון הזה? מה קורה בתוך רחמך, המגדלת חיים חדשים, המגדלת אותך...? האם את מרגישה מוגנת? האם את מרגישה פגיעה? שבירה? שולטת או נשלטת? חזקה או מוחלשת? מתעצמת או מתרוששת?

כי התהליך הזה שאת נמצאת בו, גדילת הילד העתידי שלך, או הילדה העתידית שלך, הוא תהליך שמערב בתוכו את כולך─ גוף, נשמה ורוח. והוא תובע את נשמתך... את נשימתך... בכל מקום בו את חושבת, חולמת, נושמת ורוקמת עתיד... את בוראת, את יוצרת רקמת אדם, את רוקמת חיים  ─של אדם חדש, של עצמך ושל משפחתך החדשה. את שני עולמות נפגשים, דפיקות לב משותפות, זרימת דם אחת נוגעת בזרימת דם אחרת. את מזינה, מטפחת, מגדלת בתוכך ישות אחרת, וידיעתך את עצמך כישות קיימת משתנה כך... מי את? אישה? אם? מי תהיי? מי את פוחדת להיות? מי את כמהה להיות?

והשאלות האדירות שעולות בתהליך אדיר המימדים הזה, נותרות מושתקות בך. שום רופא או אחות, גם לא המומחים והמקצועיים ביותר שבהם, לא יתעכבו על שאילת השאלות הללו, ובוודאי שלא על ההקשבה לתשובות. אך─ האם את, גם ברגעייך הכנים ביותר, מעזה להתעכב עליהן? להתבונן בתוכך, לתוכך... ולתת הזדמנות למחשבה, לתהייה, לשאלה, לעלות בך עם כל העוצמות שיש בה, כל הרגשות הטעונים... החרדות המהדהדות והמרעידות...

השאלות הללו, הרגשות הללו, המחשבות הללו והחרדות הללו  ─ כולם חיים בך. זורמים בכימיה של תאייך, בתוך מי השפיר שמגוננים על תינוקך, ברחמך... והם יהיו שם בשעת לידתך, בשעת הגעתו של התאריך המשוער, בשעה שיגיעו הצירים, או בשעה שיאחרו לבא. בשעת הכאבים, בשעתן של הבחירות שתעשי בחדר הלידה, בשעה שתידרשי ללחוץ את תינוקך מתוכך, בשעה שתפגשי בו/ה, ובשעה שתתמודדי אם שאלות ההנקה, הרגשות המעורבים, הציפיות והבכי, שלך ושלו/ה... 

ולכן, דרושה לך התייחסות גם לרבדים האחרים שלך, כאישה יולדת. הריון ולידה אינם רק תהליכים פיזיולוגיים, בהם הגוף משמש כלי קיבול פסיבי שיש לפקח עליו. הריון ולידה הינם תהליכים הנוגעים לרבדים הקיומיים העמוקים ביותר שלך, למקומות החבויים ולעיתים גם הכאובים ביותר שלך, ואת נדרשת להכיר בתהליכים אלו, ולתת להם מקום לקרות ולהתהוות בך.  

ההתייחסות אל הגוף

האישה אומנם בוראת חיים, אך גופה נתפס רק ככלי מכיל. כלי ריק, פסיבי ומרוקן מתבונה, השייכת, כביכול, רק לשכל החושב.

ואז, בשעה שאנו הרות, וחיים חדשים הולכים ונובטים בנו, אנו מתוכנתות למסור את ההיריון מיד לידי תחום שליטתו של הידע הזכרי  ─ מדע הרפואה.

כך חונכנו. אנו לא בוטחות בגופנו, אשר נתפס כמועד לטעויות ולכשלים באופן מתמיד, ולכן מדע הרפואה חייב, כביכול, לפקח, לבקר ולשלוט במה שמתרחש בו. אנו מתחייבות לאפשר כמעט כל בדיקה, בקרה וחדירה פולשנית כבר בשלבים הראשונים, כדי לוודא שהגוף לא כשל, שהעובר שלם ושהתפתחות החיים תקינה. הרי כל כך הרבה דברים יכולים לקרות, כל כך הרבה סכנות, אסונות, פגמים, מומים וליקויים... אבל...

ההיריון שלך לא חייב להתנהל בעיקר כמסה של חרדות, פחדים ודאגות, והוא לא חייב להסתובב בעיקר סביב ציר הבדיקות, הסטטיסטיקות ושלילת החריגויות!

ההיריון שלך הוא ההזדמנות לשנות ─ כי משהו השתנה. ההיריון שלך הוא הזמנה ייחודית ליצור את חייך מחדש, ליצור את עצמך מחדש כאישה יודעת, כאישה הנוגעת מחדש בממשותם של החיים, ובממשותה של הוויית האישה שהיא, בשלמותה. כל היריון הוא ההזדמנות לעשיית צעד נוסף, אמיתי ומדויק יותר לעבר מי שאת, ולעבר מה שנועדת להביא וליצור בעולם.

ולכן, אם את נכונה, אם את מוכנה, אם את מאמינה באפשרות, בצורך ובמחויבות שלך, לעצמך ולגוף הילד הצומח בתוכך, אזי היכוני לצאת למסע ההתהוות שלך, הקורא אלייך ­─ הקורה בקרבך.

 ראשית התהליך

הדבר החשוב ביותר והבסיסי ביותר שעלייך להזכיר לעצמך, הוא, שתבונת גופך היא שיצרה את האדם החדש המתהווה ברחמך. מדע הרפואה, על כל חוכמתו ושכלוליו, לא מסוגל, לא יודע ולא יידע, לחקות את פעולתה של הרחם הנשית המופלאה ─ הרחם שלך.   לרופא יש את מכשיריו, הסטטיסטיקות שלו, ההערכות הנשענות על ניסיון עבר מסוים ומוגבל, אך בך, ורק בך, קיים הידע כיצד לרקום אדם ─ את תינוקך, על כל תאיו, רקמותיו, איבריו ושלמותו. כפי שגופך יוצר תיאום מושלם בין מערכות גופך למערכות גופו המתפתחות של העובר, וכפי שהוא יוצר את חבל הטבור ואת השלייה, כך הוא גם יודע מתי תינוקך מוכן לצאת לאוויר העולם, מתי רחמך בשלה להיפרד ממנו, ומתי איברי גופך, נשימתך וכוחותייך, בשלים לדחוף את התינוק החוצה מתוכך.

מתוך הבנה זו חשוב שתתחילי לטפח בך את האמון בגוף. תחושות גופניות שונות עשויות להיות, אומנם, תוצאה של שינויים הורמונאליים, אך שינויים הורמונאליים הם גם ביטוי לרגשותייך, העוברים ונחווים דרך הגוף.

חיים חדשים ניצתים בך  ─ ומה אומרים חייך שלך?

האחריות החדשה, אחריותה של אם על הילד הצומח בקרבה, תובעת גם את האחריות שלך על עצמך, על תהליך גדילתך וצמיחתך. עד כמה את מוכנה לשאת באחריויות אלו? עד כמה את אחראית ליצירת חייך כרקמה מתחדשת?

תינוקך משתמש באוויר שאת נושמת ─ עד כמה את דואגת לנשימתך המלאה? האם את מצמצמת בה? מותירה לעצמך רק מעט, כדי להמשיך ולתפקד, או שאת מרשה לעצמך לנשום אוויר מלא, רענן ונקי, עשיר בחופש, בשמחה ובחדווה?

את מזינה את תינוקך, אך האם את מזינה גם את עצמך? האם יש עבורך שלייה מזינה? האם את מקבלת מזון הנעשה בנדיבות ובאהבה עבורך? האם את מקבלת אל גופך ואל נשמתך חומרים מזינים, מזון בריא, טיפול אוהב, מגע תומך...?

תינוקך מוקף במי השפיר המגוננים, האם גם את מוקפת הגנה מחבקת? האם את מעורסלת ולא רק מערסלת? האם צרכייך מסופקים? 

גופך ישיב את תשובותייך דרך תחושות שונות ─לעיתים בתחושת בחילה, סחרחורת, או אולי בקשיי נשימה או תחושת חולשה ועייפות כבדה. יתכן וכאבי הראש יתגברו, או שלחץ הדם ישתנה. 

התחושות הלא נוחות עשויות להגדיל את תחושת הניכור כלפי הגוף, אך אם תנסי להבין אותן כביטויים גופניים של הקורה בתוך נפשך, תוכלי לסייע לעצמך להיתמך טוב יותר, להתחזק, ולחזק את רמת ההקשבה שלך לקורה בתוך גופך.

יחד עם נשיאת תינוקך, את הרה גם את עצמך כישות חדשה הבאה לעולם ─ כאם וכאישה בוראת, אשר הופכת שותפה לחוויה נשית בוראת ויוצרת, הנושאת באחריות הכבדה של הענקת חיים, הזנת חיים וטיפוח חיים. עם התעוררותה של אחריות כבדה זו יתעוררו החרדות הקיומיות הכבדות הנוגעות לחיים, מוות ואובדן. יתכן ויעלו אז גם רגשות קשים כאשמה, פחד, זעם וחוסר אונים, ואת תידרשי להיות שם, לעמוד אל מול כובד הרגשות, ולבחור שוב ושוב את אמונותייך, מעשייך, גבולותייך וכך גם את עצמך, בכל פעם מחדש.
את יכולה לבחור להסיר כל אחריות מעלייך, להטיל אותה על הרופא בלבד, או שאת יכולה להיות נאמנה לגופך, ולבטוח במתרחש בו.
הרופא יכול לאיים שהעובר גדול מדי, אך את עשויה להאמין שגופך, אשר גידל את התינוק בתוכו, יידע גם להתמודד עם יציאתו. 
 הרופא יכול להכריז שאין טעם להמתין יותר מדי אחרי הגעתו של התאריך המשוער ללידה, אך את עשויה לבחור להמתין עד כמה שיידרש. 
הרופא עשוי להשתמש באיום השכיח כל כך ─"עלול להתפתח מצב מצוקה"... אך את עשויה לדרוש להבין האם קיים מצב מצוקה בהווה, ומה הוא מכלול האפשרויות העומדות בפנייך.
התהליך אינו קל. הוא תובע את אומץ ליבך. הוא תובע את אמונך במהות גופנית ובתבונה גופנית אשר לא לימדו אותך לבטוח בה. בתהליך הזה את לומדת לתמוך בעצמך, דרך הסירוב להיכנע לפחד המערער.
דרך הבחירות שתעשי, והאחריות שתיקחי, תתהווי ותגדלי כאישה היודעת את עצמה ─ אישה שלא מאפשרת לפחד לשתק אותה, אישה המכבדת את גופה, ואשר חווה אותו כמקור רב עוצמה להתפתחות, צמיחה והעצמה.
הרחם

הרחם היא איבר הבריאה ומתן החיים של הקיום.

היא יודעת כיצד לאפשר לפוטנציאל החיים להשתרש בה ולנבוט בה. היא יודעת כיצד להגן על החיים הנוצרים בה, כיצד להזין אותם ולטפח אותם. יודעת מתי לשחרר אותם ומתי הם בשלים לצמוח בעצמם. 

הרחם מייצגת את שאלת החיים, ואת הבחירה בחיים, והיא יועדה להתקיים רק בגוף של אישה. בגוף שלך.

ונכון, לרב איננו עוסקות בחיי היום יום שלנו בשאלות שהרחם שלנו מציבה בפנינו. למעשה, רב הזמן איננו מודעות כלל לקיומה. היא איפה שהוא שם... היא גורמת לנו לדמם אחת לחודש. כשאנו נוטלות את הגלולה, אנו מסנכרנות את מחזוריותה באופן מלאכותי, כדי לא להסתבך בגלל פוריותה. בדרך כלל רק כשאנו הרות, אנו מתחילות להיות מודעות לעובדה שהיא קיימת בתוך גופנו, ושהתינוק האהוב שלנו תלוי בה.

אך גם אם איננו עוסקות בנוכחותה של הרחם בתוך גופנו, נוכחות זו קיימת בנו, והשאלות שהיא מציבה חיות בזרימת דמה ובכימיה של תאיה ורקמותיה, התומכות, המכוונות, המזינות והמגוננות, על התינוק המתפתח בנו. 

שאלותיה של הרחם נוגעות לבחירות הקיומיות שאנו בוחרות ─

כיצד אנו מתקיימות?

האם אנו חיות במלואנו, בכל גופנו ונשמתנו?

האם אנו בוטחות בחיים ?

האם אנו בוחרות בחיים במלואם?

אלו חיים יצרנו עבור עצמנו?

התשובות הנאמרות אל תוך חיינו, בחירותינו ודרך התמודדותנו, מהדהדות ומשפיעות על פיזיולוגית הגוף, ועל פיזיולוגית הרחם וכוחותיה. תפקודה, במיוחד בשעות הקריטיות של הלידה, מושפע מאמירת החיים בה אנו בוחרות, מעמדתנו הבסיסית כלפי החיים, ומהאופן בו אנו מאפשרות או לא מאפשרות לעצמנו לחיות את חוויית הגוף במלואה, כביטוי שלם של עצמיותנו. רמות ההורמונים שיופרשו בשעת לידה, המתח וההתנגדות שיאפיינו את פעולת שרירי הרחם, והאפקטיביות של התכווצותם בתהליך הפתיחה והובלתו של התינוק דרך פתח צוואר הרחם אל תעלת הלידה ─ כל אלה נוגעים בנכונותך לבטוח בכוחות החיים שבגופך, ובנכונותך לאפשר להם להתבטא במלואם. התנהגות גופך בשעת לידה, והתהליכים הפיזיולוגיים שיקרו בו, כרוכים ומלופפים במוכנותך העמוקה ביותר ( ולאו דווקא זו המודעת והמוכרזת) לאפשר את שחרורו של פרי בטנך אל תוך העולם. תהליכים אלו קשורים גם באופן בו את מוכנה לגעת בחוויית הקיום הגופנית- רוחנית – נפשית שלך, על כל מורכבותה, בלי לפחד, בלי לחוש מאוימת ובלי להסגר לקראתה.

שאלת החיים חייה בך עוד לפני ההיריון, אך היא הולכת ומתעצמת ברגע שחיים חדשים מתחילים לצמוח בך. היא אינה עוסקת רק בחיי התינוק. היא קודם כל נוגעת בחייך שלך. בבחירות שעשית. באישה שאת. באימא שתהיי. הריונך מעצים אותך. את מביאה חיים חדשים לעולם. את הופכת חלק מכוח בריאה. למעשה  ─ את, הופכת לכוח בריאה. וכיצד נראים חייך? כיצד את בוראת את עצמך? כיצד את משתמשת בכוח הבריאה שבך?

*פרק מתוך הספר הרחם יודעת – עבודת רחם כהכנה להיריון ולידה / דבורה לדרמן דניאלי

לאתר של דר' דבורה לדרמן-דניאלי

http://www.leida.co.il/dvoraledermandaniely/show_top.asp?link=2  

שלחו מייל למחברת dvoradl@gmail.com