מזה שלושים שנה מתפתח ענף מרתק בפסיכולוגיה – ענף הפְּסִיכוֹלוֹגְיָה הפְּרֶהנָטַלִּית וּהפֶּרִינָטַלִּיתאו באנגלית Prenatal & Perinatal Psychology (ובקיצור PPN). המילה "פְּרֶהנָטַלִּי" משמעה הוא "טְרוֹם-לֵדָתִי" או משך זמן ההיריון ואילו המילה "פֶּרִינָטַלִּי" משמעההוא "סַב-לֵדָתִי" או פרק הזמן הסמוך ללידה עצמה. התקופה הפרהנטלית והפרינטלית במעגל חיי האדם מוגדרת, אם כן, ממועד ההתעברות, כוללת את ההיריון עצמו, הלידה וכן את השנה הראשונה לחיים. במשך שנים רבות, רווחה האמונה כי תקופת הילדות המוקדמת הינה משמעותית בעיצוב האישיות. על פי הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית, האירועים שאנו חווים בזמן ההפרייה, ההיריון והלידה, כעוברים וכיילודים, משפיעים גם הם באופן משמעותי על ההתפתחות הפסיכולוגית שלנו בעתיד ויוצרים את הבסיס לדפוסי התנהגות, לתפיסות ולאמונות היסוד שלנו ולאופן שבו אנו חיים בעולם עם עצמנו ועם אחרים.
כיצד הכל התחיל?
תחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית הינו תחום צעיר יחסית, אשר "נוסד" בשנות השמונים המוקדמות, אך למעשה, התחום החל להתגבש ולהתפתח כבר בראשית המאה העשרים. מי שנחשב כיום כ"אבי" הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית הוא הפסיכואנליטיקן, אוטו ראנק, תלמידו ובן טיפוחיו של זיגמונד פרויד. ראנק האמין שהלידה הינה אירוע טראומטי משום שהתינוק עוזב את השלווה והאושר שחווה ב"גן העדן" שברחם וחווה את ניסיון הפרידה הראשון בחייו. על-פי ראנק, טראומת הלידה מהווה את המקור לכל ההפרעות הנפשיות מהן סובל האדם. עוד טען ראנק,כי במהלך טיפול פסיכואנליטי ניתן להעלות זכרונות טראומטיים מן הלידה ולעבד אותם. בשנת 1929 יצא לאור ספרו The Trauma of Birth. עמיתיו של פרויד חששו שמא התיאוריה של ראנק תאפיל על זו של פרויד ודאגו לסלקו ממעגל הפסיכואנליטיקאים המקורבים לו.
ממשיכי דרכו של ראנק ואחרים גילו במהלך עבודתם הקלינית עם מטופליהם, כי לאלו זיכרונות גם מן החיים ברחם ולא רק מהלידה עצמה וכי בניגוד לתיאוריה של ראנק, רבים מהם חוו אירועים טראומטיים גם בזמן שהותם ברחם. מטפלים אלו מצאו, כי כאשר הזכרונות הטראומטיים הועלו בזמן טיפול ועובדו, רבות מהבעיות הפסיכולוגיות והפיזיות מהן סבלו מטופליהם בהווה, נפתרו. מכך הסיקו, שלחוויות העבר המוקדמות ביותר של האדם השפעה על חייהם בהווה. ראוי לציין, כי לאורך השנים, הממצאים הקליניים של מטפלים אלו שפעלו באירופה והן בארה"ב, היו דומים ועקביים. זאת למרות שהגיעו מתחומי טיפול שונים כגון פסיכואנליזה, פסיכיאטריה ורפואה ועבדו באופן בלתי תלוי, תוך שימוש בשיטות טיפול שונות, למשל טכניקות נשימה מגוונות, טיפול תרופתי מבוקר, היפנוזה וכן פסיכואנליזה מסורתית. באמצעות טכניקות אלו הובאו המטופלים למצבי תודעה משתנים שהקלו על העלאת הזיכרונות המוקדמים.
תודעה, מודעות וזיכרון בעובר ובתינוק
אנשי מקצוע בעלי השקפה טיפולית פרהנטלית ופרינטלית מאמינים כי העובדה כי לבני אדם זכרונות מזמן כל כך מוקדם בחייהם מעידה על כך, שעוברים ויילודים הינם בעלי תודעה (Consciousness), מודעות (Awareness) ויכולת זיכרון. הנחת יסוד נוספת היא שעוברים ויילודים חווים את אשר עובר על ההוריהם, בייחוד אימם. מכיוון שמנגנוני ההגנה שלהם אינם בשלים, הם פגיעים ויכולים לחוות אירועים מסויימים כטראומטיים. קיימת קשת רחבה של אירועים שיכולים להשאיר את חותמם על עוברים ויילודים. בדרך כלל מדובר באירועים בעלי מטען רגשי שלילי למשל: מריבות ומשברים בין בני הזוג (ההורים), כאשר ההיריון אינו רצוי או הינו תוצאה של אונס, נסיון הפלה או מחשבות על הפלה, מוות של קרוב משפחה, התעללות מילולית או פיזית באישה ההרה ומחשבות על מסירת התינוק לאימוץ. כמו כן אירועים המתרחשים במהלך הלידה ולאחריה יכולים גם הם להיות בעלי השפעה שלילית על העובר או היילוד, למשל לידה מוקדמת, סיבוכים והתערבויות רפואיות בלידה והפרדה ממושכת בין האם ליילוד מידלאחר הלידה.
במשך שנים הצטברו ממצאים קליניים רבים שהצביעו על קיומה של רמת מודעות מתוחכמת בעובר וביילוד ועל ההשפעות רחוקות הטווח של חוויות שנחוו בתקופה הפרהנטלית והפרינטלית על אישיות האדם, אמונות הייסוד שלו ודפוסי התנהגותו. ממצאים אלו לא עלו בקנה אחד, ואף סתרו את האמונות הרווחות באותה עת של הפסיכולוגיה המסורתית לגבי יכולותיהם של עוברים ותינוקות, אשר נתפסו כתת אנושיים וחסרי יכולת ומודעות. פסיכולוגים התפתחותיים ראו בלידה את נקודת ההתחלה של התינוק כישות ואף גרסו כי היכולת המוחית לזיכרון מתחילה בין גיל שנתיים לשלוש. באותה תקופה גם לא היה מחקר מדעי שהיה מסוגל לתמוך בממצאים קליניים אלו. מסיבות אלו, פסיכותרפיסטים ומטפלים בעלי השקפה טיפולית פרהנטלית ופרינטלית נידחו על ידי קהילת הפסיכולוגיה המסורתית ואף התקשו להפיץ את השקפתם בקרב הקהל הרחב. בשנות השבעים והשמונים רבים מהם החלו להיתאחד על מנת לייצור איגודים, לשתף זה את זה בממציאהם ועם כוונה לתת להם ביסוס מדעי. קלינאים שונים וביניהם הפסיכיאטרד"ר תומאס וורני והפסיכולוגד"ר צ'יימברליין, שלימים הפכו לחוקרים מובילים בתחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית, החלו לחקור את ההיבטים השונים של התפתחות העובר, התנהגותו ויכולותיו הקוגניטיביות והרגשיות וכן את השפעות הסביבה הרחמית על בריאותו.
מניסיון קליני, אנקדוטות ותיאורי מקרה למחקרים מדעיים וקליניים
בהתבססם על מידע אפידמיולוגי וממצאים מתחום המחקר האמבריולוגי, הביולוגיה של התא, מדעי המוח, מחקרי תודעה וכן ועל תצפיות ישירות על עוברים שהתאפשרו הודות להתפתחות טכנולוגיית האולטראסאונד והצילום התוך רחמי, הצליחו חוקרים בתחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית להראות, כי בניגוד לדיעה הרווחת, עוברים ותינוקות חשים ברחם, מסוגלים ללמוד ומגיבים באופן מתמיד לסביבה בה הם גדלים. על אף שבמשך שנים, שלטה האמונה כי התפתחות העובר היא תוצר של המרקם הגנטי שלו בלבד, מחקרים החלו להצביע כי לאקולוגיה והסביבה ההרחמית בה גדל העובר תפקיד מכריע ולא פחות חשוב בתפתחותו. עם הזמן הוכח, כי מצבה הבריאותי והנפשי של האישה ההרה, ובייחוד לחץ (סטרס) במהלך ההיריון משפיעים על התבטאות הגנים בתהליך התפתחות העובר ברחם ובאופן זה, משפיעים על בריאותו הפיזית והרגשית בטווח הקצר והרחוק.
בשנת 1981 פרסם ד"ר תומאס וורני את ספרו המהפכני והשנוי במחלוקת "החיים המסתוריים של התינוק טרם לידתו" (The Secret Life of the Unborn Child). בספר זה, הציג וורני לראשונה לקהל הרחב ממצאים מחקריים מתחומים שונים על התפתחותו הרגשית והשיכלית של העובר והיילוד לצד סיפורים קליניים ואנקדוטליים על חוויות פרהנטליות ופרינטליות. הספר של וורני תורגם ל 25 שפות (ביניהן גם לעברית, הוצא לאור על ידי "זמורה ביתן" בשנת 1983) וזכה להצלחה רבה. ספרו של וורני "ילדי המחר" (Tomorrow's Baby: The Art and Science of Parenting from Conception Through Infancy) שיצא לאור בשנת 2002 אך טרם תורגם לעברית, הוא בעצם מהדורה עדכנית ורחבה יותר של ספרו הראשון של וורני. בשנת 1986 פרסם ד"ר דיויד צ'מברליין את אחד המחקרים המפורסמים בתחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית בו הוא בדק באופן אמפירי את מהימנותם של זכרונותיהם של אנשים בהיפנוזה אודות לידה. במחקר זה[1], היפנט צ'מברליין זוגות של אמהות וילדיהם בנפרד והשווה בין זכרונותיהם אודות לידתם. צ'מברליין מצא התאמה מפליאה בין זכרונות הילדים לזכרונות אמותיהם. הוא פרסם את ממצאיו בכתב העת של האקדמיה האמריקאית להיפנוזה רפואית וכן בספר "תינוקות זוכרים לידה" ((Babies Remember Birth, שתורגם גם הוא לעברית, והוצא לאור על ידי "אח" בשנת 1992.
במהלך שנות השמונים והתשעים, החלו קלינאים בעלי השקפה טיפולית פרהנטלית ופרינטלית, בהתבססם על הניסיון הקליני בעבודה עם מבוגרים, לפתח טכניקות טיפוליות לתינוקות וילדים. הם האמינו כי טיפול בטראומות ממקור פרהנטלי ופרינטלי בגיל צעיר, ימנע את התפתחותן של בעיות רגשיות בגיל מבוגר וכי הטיפול יהיה יעיל יותר ויתפרש על פני זמן קצר יותר מאשר טיפול שיתחיל בגיל מבוגר. העבודה הקלינית עם תינוקות ילדים ומשפחותיהם נמצאה כיעילה במחקרים קליניים ראשוניים, אך דרושים מחקרים נוספים על מנת לתת תוקף אמפירי לטכניקות טיפוליות אלו. בנוסף לעבודתם הקלינית, מטפלים אלו הגדירו עקרונות מנחים להורים ואנשי מקצוע להתייחסות לעוברים, קבלת יילודים וטיפול בתינוקות על מנת למנוע את הטבעתם של אירועים טארומטיים מוקדמים מלכתחילה. למשל, אחת מהמלצותיהן הבסיסיות היא שיש להתייחס אל התינוק כאל ייצור רגיש, תבוני, בעל מחשבות ותחושת עצמי שמסוגל לקלוט ולתקשרכבר מהיותו ברחם. לדעתם, חשוב מאוד לשתף את התינוק באירועים שעוברים על הוריו, למשל במקרים בהם האם חווה אירוע מלחיץ, כאשר ההורים מתווכחים, או בכל מצב אחר בעל מטען שלילי. השיתוף נעשה באמצעות תיקשורת ישירה עם העובר או היילוד. קלינאים בעלי השקפה פרהנטלית ופרינטלית גם מאמינים, כי יש לאפשר ללידה להתפתח באופן פיזיולוגי עד כמה שניתן תוך צמצום התערבות רפואית ולאפשר קשר ומגע ישיר בין האם ליילוד לאחר הלידה. במקרים בהם ההתערבות הרפואית הינה בלתי נמנעת, הם ממליצים לדבר באופן ישיר אל התינוק ולהסביר לו את אשר הולך לקרות ואם חייבים להפריד בין האם לתינוקה לאחר הלידה, הם מעודדים מגע וקשר רציפים עם האב.
תיאור מקרה
תיאור המקרה הבא לקוח מתוך ספרה של ד"ר וונדי אן מקרתי, [2]Welcoming Consciousness, שנחשב לספר מהפכני בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית. ד"ר מקרתי הינה פסיכותרפיסטית חלוצה בתחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית, בעלת נסיון רב שנים בעבודה עם תינוקות, ילדים ומבוגרים. מקרתי היא גם מחברת פורה, מורה ומדריכה:
שון, היה פעוט מאומץ בן חמישה עשר חודשים. הוריו המאמצים פנו לטיפול משום שלא הראה העדפה אליהם והיתקשה להיקשר אליהם. כשהיה במצוקה, היה עוצר מעצמו מלבוא אליהם והיה מסיח דעתו במשחק בחפצים שונים. כששון הגיע עם הוריו המאמצים לחדר הטיפולים של ד"ר מקרתי וניגש למדפים בהם כ 300 פריטים (שהיו שם לצרכי טיפול) הוא הפיל אחד מסוים על הרצפה. הפריט היה בובת פלסטיק קטנה של שחקנית. הפריט השני שבחר היה בובת אמא ארנבת דוחפת בעגלה בובת ארנבון. מקרתי תהתה מדוע בחר שון דווקא את אלו.
ההורים המאמצעים סיפרו שהאימוץ של שון היה אימוץ פתוח. הוריו הביולוגיים עברו להתגורר בסמוך אליהם במהלך החודש האחרון להיריון איתו. שני זוגות ההורים הכינו את חדר השינה של שון ועיצבו אותו יחדיו. ההורים הביולוגיים בילו במחיצתו של שון במהלך השבועיים הראשונים לחייו. לאחר מכן חתמו על טפסי האימוץ ושבו לביתם בטיסה. ד"ר מקרתי שאלה את האם המאמצת אם שון ראה אי פעם תמונות של אימו הביולוגית, אך היא השיבה בשלילה. לטענתה, היא ובעלה התכוונו להראות לו אותן לכשיתבגר. ד"ר מקרתי ביקשה ממנה להביא את התמונות איתה לפגישתם הבאה.
כשנפגשו שוב לאחר שבועיים, גילתה ד"ר מקרתי מה היתה המשמעות של בובת הפלסטיק השחקנית. כאשר פתחה את אלבום התמונות, היתה בו תמונה של אימו המאמצת של שון. ד"ר מקרתי נפעמה לגלות כי השיער, צבע השמלה, צורת הצווארון שלה ואפילו התנוחה שבה עמדה, היו זהים לאלו של אימו הביולוגית בתמונה. התמונה שבה הביטה מקרתי צולמה ביום האחרון ששון ראה את אימו הביולוגית, כשהיה רק בן שבועיים, לפני שהוריו הביולוגים נפרדו ממנו. שון בחר העתק מדויק של אימו הביולוגית מתוך 300 פריטים בתוך דקות ספורות מכניסתו לחדר הטיפולים כבר בפגישה הראשונה!
במהלך סדרת הטיפולים חזר שון שוב ושוב על משחק מסוים. הוא היה מבקש לשחק בבובה ואז היה זורק אותה על הרצפה. כשאמו היתה אומרת "אני רוצה את התינוק הזה" ומנסה להרימו, שון היה מתרגז, לוקח את הבובה, משליך אותה על הרצפה ואומר "לא, את לא רוצה את התינוק הזה". מקרתי מאמינה, כי משחק זה מייצג אמונה בסיסית של שון לגבי עצמו, שמקורה בכוונות של הוריו הביולוגיים לוותר עליו ועל מסירתו לאימוץ - האמונה כי הוא בעצם לא רצוי. בנוסף למשחק זה, מקרתי מספרת, כי באופן חוזר ונשנה שון היה לוקח בובת תינוק, תופס אותה בצוואר ומצמיד אותה לקיר בתנועות חניקה. אמו המאמצת וד"ר מקרתי לא הבינו את משמעות המשחק עד אשר האם המאמצת סיפרה על המשחק התמוה של שון לאימו הביולוגית וזו הודתה , כי כאשר סיפרה לבעלה שנכנסה להיריון עם שון, הוא דחק אותה לקיר באותו אופן וניסה לחנוק אותה.
סיפור זה ואחרים המתוארים בספרה של מקרתי (וכן של קלינאים כמו ד"ר ריימונד קסטלינו, ד"ר וויליאם אמרסון ואחרים) מראים, כי לילדים שיכולתיהם הוורבליות מוגבלות מסוגלים לספר על זכרונות של אירועים יוצאי דופן שחוו כעוברים וכיילודים אם רק מאפשרים להם להיות במחיצתם של אנשים שמתקשרים איתם בצורה ישירה ואשר פתוחים לאפשרות כי הם באמת מסוגלים לזכור את אשר חוו בתקופה כה מוקדמת בחייהם. חלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי עם שון ופעוטות וילדים אחרים הסובלים מטראומה שמקורה בתקופה הפרהנטלית והפרינטלית בחיים, הוא לדבר אליהם בצורה ישירה על מה שקרה, לתת תוקף לחווייתיהם ולהגיב אליהם באמפטיה וחמלה. גישה טיפולית זו מביאה לשינוי בדפוסי התנהגות, אמונות בסיסיות ודינמיקות ביחסים בין-אישיים.
אז מה זה בעצם פסיכולוגיה פרהנטלית ופרינטלית?
פסיכולוגיה פרהנטלית ופרינטלית מתפתחת כגישה טיפולית מתחילת המאה העשרים וכענף מחקרי משנות השמונים. חוקרים פרהנטלים ופרינטליים משלבים ממצאים מחקריים מתחומים שונים כמו אמבריולוגיה, נוירוביולוגיה, ביולוגיה מולקולרית, מחקרים בתחום התודעה וכן מחקרים בתחום ה"התקשרות" ופסיכולוגיה קלינית. מטרתם היא לבחון כיצד משפיעות החוויות המוקדמות ביותר של האדם על חייו כמבוגר. קלינאים בעלי גישה פרהנטלית ופרינטלית מטפלים בנשים הרות, יילודים, פעוטות, ילדים, מבוגרים ומשפחות. הם משלבים בעבודתם גישות טיפול מסורתיות בפסיכולוגיה עם טכניקות טיפול חדשניות. העבודה הטיפולית נעשית באופן פרטני אך גם עם קבוצות. במטרה להמשיך ולמסד את התחום ולקדם את ביסוסו המדעי, הקימו בשנת 2000 חלוצים בתחום את Santa Barbara Graduate Institute. זהו המוסד האקדמי הראשון בעולם המקנה תארים מתקדמים בתחום הפסיכולוגיה הפרנהטלית והפרינטלית. מידע נוסף ונרחב בנושא ניתן לקרוא באתר העברי הראשון בנושא פסיכולוגיה פרהנטלית ופרינטלית בכתובת: www.ppn-info.net.
* איימי שפירא היא פיזיותרפיסטית מוסמכת בוגרת אוניברסיטת תל אביב, מדריכת הכנה ללידה והנקה ומנחת סדנאות עיסוי תינוקות. עוסקת בשנים האחרונות בהדרכת נשות מקצוע בתחום ההיריון והלידה ועומדת לסיים את לימודי התואר השני בפסיכולוגיה פרהנטלית ופרינטלית ב Santa Barbara Graduate Institute שבקליפורניה במסלול Psycho-education (לא קליני). איימי כתבה את עבודת התזה שלה על ההיסטוריה, העקרונות, הממצאים הקליניים, הביסוס המדעי והיישומים של הפסיכולוגה הפרהנטלית והפרינטלית (Prenatal and perinatal psychology: A review of the history, principles, clinical findings, scientific basis and applications ). בנוסף יצרה את האתר העברי הראשון בנושא פסיכולוגיה פרהנטלית ופרינטלית כפרויקט חברתי במסגרת לימודיה. כתובת האתר: www.ppn-info.net.
|
[1]Chamberlain, D. B. (1986). Reliability of birth memory: Observations from mother and child pairs in hypnosis. Journal of the American Academy of Medical Hypnoanalysts, 1(2), 89-98.
[2] McCarty, W. A. (2004). Welcoming consciousness: Supporting babies' wholeness from the beginning of life–An integrated model of early development. Santa Barbara: WB Publishing.
|
