איך מלמדים את הילד להירדם בכוחות עצמו?
זוהי שאלה חשובה מאד וקשה שמטרידה את ההורים וגם את הילדון שלהם שמתקשה להירדם וולעיתים אפילו נאבק בשינה.
השינה והכניסה אליה (ההירדמות) היא תהליך ריגשי לא פשוט שכולל ויתור על כל התחושות, ההרגשות, החושים, השליטה במצב, האוריינטציה...
בכל הירדמות יש התמודדות עם תהליכים של פרידה - ולהיפרד לא קל כלל וכלל, במיוחד לא לילד קטן שעדיין איננו מכיר (מעשית וריגשית) את התהליך של החזרתיות ועדיין לא פתח את הביטחון שאחרי השינה מגיעה ההתעוררות והמפגש המחודש עם אמא, אבא, עם עצמו, עם החיים....
לחלק מהילדים קשה יותר ולחלק קשה פחות.
השינה היא מדד להרבה תופעות פיזיות וריגשיות ואיכותה מעידה לא אחת על מצבו של האדם. לדוגמא: גם בינינו, המבוגרים, יש הנוטים לישון הרבה בשעת לחץ וחירום ויש הסובלים מנדודי שינה, יש הנרדמים בכל מצב ויש הנזקקים ל"תנאים מיוחדים" כדי להירדם (רק עם הכרית שלהם, רק בבית שלהם, רק עם בן הזוג לידם...)
שוב ושוב אני נשאלת על ידי הורים לתינוקות, לפעוטיות וגם לילדים בני 3: איך מלמדים את הילד להירדם בכוחות עצמו?
אחת השיטות שקנתה לה פופולאריות היא "שיטת 5 הדקות" במהלכן בדרך כלל הילד צורח, עומד במיטה וכו' ובוכה... ניגשים אליו בתום 5 הדקות, משכיבים שוב ויוצאים לעוד 5 דקות וחוזר חלילה - עד שהוא מבין שאין ברירה, שזו המציאות - ונרדם. זהו תהליך שאורך מספר לילות ובסופו הילד מוותר על המאבק ונרדם מיד. לכאורה - שיטה יעילה ביותר.
אני אינני דוגלת בשיטה זו. אלו דקות שנחוות כמו נצח לתינוק/פעוט/ילדון המייבב או צורח בבעתה ומרגיש נטוש לגמרי, בודד בעולם, לא מוגן, חווה תחושת קטסטרופה אמיתית. היעילות (מבחן התוצאה: הילד אכן לומד להירדם אחרי כמה ימים) אינה תמיד ההוכחה לכך שזהו התהליך הנכון.השאלה היא מה עוד הוא "לוקח" אתו כתוצאה מהלמידה הזו.
(באופן דומה, ילד בקניון או בגן השעשועים רץ בצייתנות ובכניעות מבוהלת אחרי אמא שאומרת לו: "אם אתה לא בא מיד איתי/מפסיק לצעוק/לבעוט/ל... - אני עוזבת אותך כאן והולכת". גם כאן, במבחן התוצאה המיידית - האם השיגה את מטרתה: הילד הפסיק לצעוק/להרביץ/להתעקש להישאר בגינה... ובכל זאת: ברור שאימת הנטישה שהוא חווה איננה פיתרון מוצלח כל כך לעיצוב התנהגות. המחיר איננו שווה את ההישג המיידי. התחושות שהילד מאמץ לעצמו שאמא איננה המקום הבטוח, בטוב וברע, איננה מספקת לו את ההגנה הבסיסית המובנת מאליה והוא איננו יכול לסמוך עליה אלא אם יירצה אותה או יעמוד על המשמר שמא תחליט לעזוב אותו - כל אלה גובים את מחירם בהווה ובעתיד של הילד.)
נחזור לתינוק או לילדון שמתקשה להירדם בכוחות עצמו:
אני מציעה לשבת על כסא ליד מיטת התינוק או הילדון (לא לשכב איתו במיטה או לפרוש מזרן להורה על ידו. התינוק צריך להתרגל לפרידה מההורה, וגם בגלל שבדרך כלל ההורה המותש נרדם לפני התינוק ונשאר שם כל הלילה...), לקרוא ספר או לעשות משהו אחר מונוטוני ושלא מעורר תשומת לב, משהו שבין ההורה לבין עצמו. ניתן לגעת בו מידי פעם, ללטף או להשמיע הימהום קטן ומשעמם...
רק לאחר שהתינוק מתרגל להירדם כך משך מספר ימים (ללא מגע רצוף עם ההורה, ללא החזקה על הידיים, ללא יציאה מהמיטה, ללא יניקה או האכלה תוך ההירדמות) לצאת מהחדר לדקה או שתיים - אבל לדבר אליו מהחדר השני, לחזור ולשבת על הכסא לידו מפעם לפעם ולצאת שוב.
אחרי כמה ימים נוספים כדאי לצאת ולהשמיע מהחדר הסמוך דיבור מרגיע ושקט מדי פעם.
משך כל התהליך אני מאד מציעה להשאיר במיטת התינוק פיסת בגד קטנה של ההורה (לפני כביסה ולא אחריה) עם ריח הגוף שלה/שלו. אם התינוק יונק - כדאי להשאיר פיסת בד ספוגה בכמה טיפות של חלב אם - כדי שהריח יישאר בסביבת הילד. אין מדובר כאן בטקס קמאי - אלא ביכולת של הילד "להסניף" קצת את הריח המרגיע של ההורה, שיאפשר לו תחושה בטוחה יותר והירדמות קלה יותר. מובן שיש לבדוק שפריט הלבוש בטיחותי, לא קטן מדי (יכול להיכנס לפה) ולא ארוך מדי (עלול להיכרך סביב הצוואר, חו"ח...) וכו'.
כמו בכל דבר - אני אינני בעד "זבנג וגמרנו" אלא בעד תהליך המותאם לילד. לכן - כל הורה ולכל ילד יתאימו את הקצב של התהליך לעצמם. יחד עם זאת - כדאי שלא יהיה ארוך מדי - כי הילדון נמצא בסוג של מתח וציפייה גם תוך כדי התהליך.
חשוב מאד שהילדון/תינוק ילמד להירדם בכוחות עצמו. זהו כישור חיים חשוב ונדבך חשוב בתהליך הנפרדות מאמא (SEPARATION) שמאפשר את התפתחות האינדיוידואליות של הילדון.
הערה:
משפחות הדוגלות בלינה משותפת יתייחסו אחרת לגמרי לכל הסוגיה הזו.
השאלה "מה עדיף" היא שאלה לדיון אחר (וארוך מאד) ואין לה תשובה חד משמעית לכל המשפחות: כל משפחה ותרבות גידול הילדים שהיא בוחרת לעצמה.
