www.leida.co.il   
 

עשרה מיתוסים בקשר לחוק המתנה מתן מענק הלידה ומענק האשפוז באשפוזה של היולדת (להלן: חוק)

 מאת: דר` אומי לייסנר, מרצה לענייני בריאות וזכויות האשה*

 

1. החוק הציל את חיי האמהות והתינוקות לאורך שנות קיום המדינה
אכן, בשנה הראשונה למדינה (1949), עם גל העלייה הגדולה, עלה גם שיעור תמותת התינוקות היהודים בצורה תלולה. אולם למעשה, עוד לפני חקיקת החוק כבר הצליחו רשויות הבריאות להחזיר את שעור התמותה האמור כמעט לרמה שלפני קום המדינה. בקשר לירידה בתמותה בכל הקשור ללידה מאז חקיקת החוק, נראה שחל כאן מה שהוכח כבר במחקרים במקומות אחרות בעולם – יותר מכל דבר אחר יש לזקוף אותה לשיפורים כלליים בבריאות האוכלוסייה.
 
2. גם אם קשה להצדיק את החוק היום, לפחות בשנות החמישים הצורך בו היה ברור לכל
גם בשנות ה1950 היו חילוקי דעות בקשר לחוק. היו שהתנגדו לחקיקתו מסיבות של חופש הדת (בעיקר קהילות ערביות וחרדיות שלא רצו שהנשים יצטרכו ללדת במקום ציבורי ובקרבת רופאים גברים). היתה התנגדות על רקע ההבנה כי לידת בית לאו דווקא מסוכנת ולידת בית חולים לאו דווקא פחות מסוכנת לאם ולתינוק. נשמעה גם התנגדות מטעמים של חירות האישה וזכותה ללדת בהתאם ל"העדפתה האישית." כמו-כן, היתה התנגדות "פוליטית", למשל, מטעם רופאי המשפחה, שראו בחוק פגיעה בפרנסתם. לעומתם, היה למשל ח"כ בן ציון הראל, הכוח המוביל מאחורי החוק, שהיה גם רופא במקצועו ובעצמו היה מנהל בית חולים. בסופו של דבר, הכוחות שתמכו בחובת האשפוז הצליחו לגבור על המתנגדים.
 
3. החוק בא להבטיח שוויון בין היולדות
אמנם, החוק מאפשר לכל אישה את האפשרות להתאשפז לצורך לידה. אולם בה בעת היא שוללת את זכות הבחירה בקשר ללידה מנשים שידן אינן משגת לשכור שירותיה של מיילדת בית ורופא ילדים פרטיים. בכך, למעשה, יוצר החוק חוסר שוויון משמעותי בין היולדות. זאת ועוד, היום יותר מתמיד נוצר מצב של חוסר שוויון בין בתי החולים ליולדות – בתי חולים במרכז מציעים תנאים הרבה יותר טובים מבתי חולים בפריפריה. כמו-כן, בתי חולים רבים מציעים תנאים משפורים רק למי שמשלמת על כך מכיסה הפרטי. ולעניין הטענה כי נשים עניות ממילה לא תוכלו ללדת בבית כי אין להן תנאי בית המאפשרים זאת, הרי היא תמיד תוכל ללדת בבית של משהו אחר, למשל של המיילדת. וכאן המקום גם להדגיש את הצורך בהקמת מרכזי לידה (עצמאיים).
 
4. החוק בא להגן על הנולדים (כביכול מפני אמותיהן שהחליטו ללדת מחוץ לבית חולים)
בפועל, המדינה מטילה בידי הורים את הזכויות, כולל הזכות לפרטיות, וכן את החובות והאחריות בכל הקשור להבאת ילדים לעולם וכן לגידול ילדיהם הקטינים. רק במקרים קיצוניים של סכנה לילדים היא מתערבת בכך. החלטתה של אישה ללדת מחוץ לבית חולים בסיוע מילדת בית בוודאי אינה יכולה להיכלל בקטגוריה אחרונה זו. אדרבא, במחקרים רבים הוכח כי לידה מסוג זה דווקא מטיבה עם הילד. זאת ועוד, בערך מאז שנות השמונים ואילך, החלה לעלות רמת המדיקליזציה של הלידה בבתי חולים ישראליים והיום היא נחשבת לבין הגבוהות בעולם. בפרט, מספר הניתוחים הקיסריים עולה בהתמדה מדי שנה, בעיקר בקשר לנשים המוגדרות כ"סיכון נמוך," והניתוח האמור רווי הסיכונים הן לאם והן לילד.
 
5. החוק נדרש על-מנת להגן על הנשים הבדויות
על-פי הטענה הזאת יוצא שכל יולדת ישראלית – כולל אלה שנמצאות בחו"ל – מחויבות ללדת בתוך בית חולים וכל זאת על-מנת להציל את הנשים הבדויות?! אמנם אחוזי תמותת התינוקות הגבוהים ביותר בישראל הם בקרב הבדויות -- אך שימו לב שהנתון הזה נכון למרות החוק. הרופאים עצמם טוענים שהסיבה העיקרית לאחוזי תמותה אלה היא נשואי-קרובים, דבר שלא ניתן לפתור על-ידי לידת בית חולים. כמו-כן, בהתאם לאמור לעיל, ידוע כי הסיבה העיקרית לתוצאות לידה קשות היא תנאי מחייה קשים ואמנם מדובר באוכלוסיה הענייה ביותר במדינה. מכאן ששיפור כללי בתנאי חיי הבדואיים עלול להועיל יותר מאשר חיוב הנשים הישראליות ללדת בתוך בתי חולים. בשורה התחתונה: צריכים לשאול את הנשים הבדואיות עצמן לגבי צרכיהן ולנסות ולפתור אותן באופן פרטני ולא על-ידי קיפוח זכויות הנשים הישראליות כולן.
 
6. בתי החולים מאד "השתפרו" לאחרונה
זה נכון שהיום מיילדות רבות יותר מבעבר לומדות על לידה טבעית. אולם כל עוד אין באפשרותה של היולדת לבחור במיילדת שתטפל בה במהלך הלידה, אין לדבר משמעות רבה. אמנם, בבתי חולים רבים היום ניתן לשכור רופא פרטי ללידה, דולה (אם בית החולים מסכים) ולפעמים יכולות אמהות טריות לבלות את הימים לאחר הלידה עם שאר בני משפחותיהן במלונית ליד בית החולים. אולם אפשרויות אלה פתוחות לרוב רק למי שמשלמת מכיסה הפרטי כאמור (ואין אפשרות לשכור מילדת פרטית). יתר על כן, למרות כל "השיפורים" האלה, ממשיכה רמת ההתערבויות הרפואיות בלידה, ובעיקר רמת הניתוחים הקיסריים, לעלות ולעלות.
 
7. ניתן להבטיח חופש הרצון של יולדת בית חולים על-ידי העיקרון של "הסכמה מדעת"
בקשר לרוב רובן של הפרוצדורות המבוצעות במהלך לידת בית חולים, בכלל לא שואלים את דעתה של היולדת וגם לא מיידעים אותה בדבר הסיכונים הרלוונטיים. כך למשל בקשר לחיבור למוניטור, בדיקות ווגינאליות, שכיבה על מיטה, מתן פיטוצין אחרי הלידה וכו'. אמנם, אשה שעומדת לעבור ניתוח קיסרי או לקבל אפידוראל, תתבקש קודם לתת את הסכמתה לכך בכתב. אולם בפועל, גם אם מסבירים לה את כל הסיכונים וכו', כשאישה נמצאת בתוך התהליך של לידה פעילה, סביר להניח שיהיה לה קשה להתנגד לכל המלצה שנותן הרופא. מכאן שהדרך היחידה להבטיח חופש בחירה בלידה היא לתת לאישה כמה שיותר בחירה חופשית בדבר זהותו/ה או דרכו/ה של המיילד/ת שלה עוד לפני הלידה.
 
8. ניתן לבצע לידת בית בתוך בית חולים
לידת בית בתוך בית חולים הוא דבר והיפוכו, הירי "אין כמו בבית" מבחינת האווירה, הפרטיות, הנוחות, וכן הלאה. אולם הסיבה העיקרית לכך היא שברגע שיולדת מאושפזת בתוך בית חולים, היא ובעיקר המיילדת שלה – ולא משנה עד כמה דעותיה בקשר ללידה הן ליברליות וטבעיות -- מחויבות לפעול על-פי הכללים שקבעה הנהלת בית החולים לניהול לידה. למותר לציין כי אלה נקבעים פעמים רבות בהתאם לשיקולים של רווח והפסד וכיו"ב שיקולים זרים לטובת היולדת והילוד האינדיווידואליים.
 
9 . לידת בית אפשרית מבחינה רפואית אבל בפועל "אין המדינה ערוכה לכך"
זאת הטענה הרווחת שנשמעה מפי רופאים בכירים במערכת הבריאות הישראלית מזה שנים. זו למעשה הטענה שהשמיעה אנשי הצבא במקרה של אליס מילר – אותה אישה צעירה שביקשה את ההזדמנות להשתתף בקורס טיס – דהיינו הדבר אינו אפשרי עקב מכשולים מערכתיים. במקרה הזה ענו שופטי הבג"ץ שמדובר למעשה בשיקולים כספיים והרי "ההגנה על זכויות האדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית." כך גם המקרה לשפננו – אם המערך הדרוש אינו קיים אז הגיע העת להקימו. לעניין זה יש לציין שלדברי מילדות הבית הישראליות, ההיערכות הנדרשת כמעט נמצאת כבר במקום. זאת ועוד, בתחום של לידה, גם אם נדרשת הוצאות כספיות נוספות בהתחלה, היא עשויה להביא בסופו של דבר לחיסכון בהוצאות המדינה  – שהרי פחות התערבות טכנולוגית עולה פחות כסף. (וזאת למעשה הסיבה העיקרית שממשלות הולנד תמכו בלידות בית לאורך כל השנים ועד היום.)
 
10. רק הרופאים מוכשרים לקבוע באיזה תנאים יכולה לידה מחוץ לבית חולים להתבצע
לתת לאנשי הרפואה בלבד לקבוע איך ובאיזה תנאים יתבצעו הרפורמות הדרושות בקשר ללידה היא להפוך את כל המשימה לריק. מיילדות הבית צריכות להיות שותפות מלאות אם לא המחליטות העיקריות בכל הקשור להיערכות החדשה – וזאת גם הסיבה שאין לקבל את הפרוטוקולים החדשים לניהול לידות בית אשר הוציא משרד הבריאות. הם נכתבו למעשה על-ידי ארגון הרופאים המקומי. לעניין זה נוכל לקחת דוגמאות ממדינות כמו אנגליה וקנדה, שם התבססו הרפורמות שבוצעו בקשר ללידה על ראיונות נרחבות עם רופאים, מילדות, יולדות (מקבוצות אוכלוסיה שונות), לוחמי זכויות אדם, וכן הלאה. רק ביחד ניתן להוציא את הפתרון הטוב והמטיב לכל.

דר' אומי לייסנר, התכנית ללימודי מגדר והפקולטה למשפטים, אוני` בר-אילן, חיברה עבודת דוקטורט בנושא:
"חוקי הלידה ולידה כחוק בישראל". jomi66@gmail.com