www.leida.co.il   
 

כיצד לבחור נעליים ראשונות לפעוט שהחל ללכת?

 מאת: מעין ריבקס ספקטורמן, פיזיותרפיסטית , M.Sc.P.T.

לנעליים יש שלוש מטרות עיקריות. הראשונה - בטיחותית: להגן על גופו של התינוק מפני חדירת זכוכיות או חפצים זרים אחרים. מטרה שניה היא בידוד גופו מהטמפרטורה של המשטח (קר בחורף, חם בקיץ). המטרה השלישית היא שיפור יציבותו של הילד בהליכה. אני מוצאת שמשפחות רבות רוכשות לתינוק נעליים מסיבה רביעית: "הוא כל-כך חמוד ונראה גדול עם הנעל החדשה".

בהתפתחות התקינה, תינוק רוכש את השליטה היציבתית שלו בעקבות שיפור יכולת שרירי כל גופו, ובעיקר מרכז גופו, והליכתו אינה מתבססת בעיקר על כפות-רגליו וקרסוליו. ההליכה עצמה, היא זו שמתרגלת את כף-הרגל בתנועתיות ובחוזק, כך שכף-הרגל מתאימה עצמה למשטח, "לופתת" את המשטח על פי הצורך, ומהווה אביזר חישה המאפשר לתינוק לדעת מה מצב המשטח מבלי להסתכל עליו. כל היכולות הללו נפגמות כאשר מכניסים חוצץ בין כף-הרגל לבין המשטח עליו פועל התינוק. מסיבה זו השיפור המייטבי ביכולת כפות-הרגליים יתקבל בתרגול ברגל יחפה על גבי משטחים מאתגרים. כאשר עונת השנה מאפשרת זאת, מומלץ לאפשר לתינוק לנוע בכף רגל יחפה על גבי דשא, חול, לטפס במעלה המגלשה ועוד כהנה וכהנה פעילויות. במצב שהאקלים קריר, הילד חולה, והרצפה זרועה בזכוכיות וצואת חתולים כמובן שיש לעטות על כפות-רגליו הגנה. מוטב שההגנה הזו תהא דקה ככל האפשר, ולא תגרום לו להחליק. המוצר המייטבי בו נתקלתי היו נעלים דמויות נעלי-בלט, הצמודות לכפות-רגליו של התינוק והינן בעלות סוליית עור גמישה המונעת החלקה (תמונה מימין). סוליה שכזו מאפשרת לתינוק להמשיך לחוש את המשטח עליו הוא הולך למרות החייץ.
נעליים מקשות על התינוק להשתמש בכפות רגליו על מנת לאחוז את המשטח. נעל התעמלות סגורה ונוקשה מפחיתה את המידע התחושתי המתקבל מהמשטח ובכך פוגמת מהתינוק להגיב יציבתית נכון לשינויים במשטח. נעליים "חגיגיות" בעלות סוליות חלקות מקשות עוד יותר על התינוק בכך שהם מונעות תחושה נכונה ובמקביל מעלות רמת קושי וסיכון להחלקה.
במבט מהצד קשה להעריך עד כמה התינוק נעזר בתנועתיות כפות-רגליו ואצבעות רגליו. מבוגרים רבים כבר שכחו כיצד להפעיל את אצבעות רגליהם עקב שימוש יומיומי בנעליים סגורות והליכה יומיומית על משטחים סדירים. ברצף התמונות ניתן לראות עד כמה מורכבת ועשירה התנועתיות הנדרשת בכף-הרגל ובאצבעות הרגליים במשימה בסיסית של הליכה הצידה בתמיכת רהיט על גבי רצפה סדירה ונוקשה. כמובן שהתנועתיות חשובה עוד יותר כאשר אנו נעים על משטחים רכים, לא יציבים, בלתי סדירים. מסיבה זו גם כאשר רוכשים לתינוק נעל, חשוב לתת לו להמשיך ולשפר את מיומנות כף-הרגל שלו בכך שמאפשרים לו לתרגל גם ללא נעל, ולא רק על פני רצפה ביתית.
 
מהי הסיבה שאנשי מקצוע ממליצים על רכישת נעליים לתינוקות המציגים איחור בהליכה?
כאשר תינוק מציג איחור ברכישת ההליכה הנובע משליטה יציבתית לקויה ניתן לסייע לו בהורדת רמת התנועתיות של הקרסול וכף-הרגל ובכך למעשה להגביר את היציבות הסטטית באותו האזור (עמ' __). בשפה המקצועית מתייחסים לכך כהפחתת רמות החופש (degrees of freedom) עימן מתמודד התינוק בהליכה. במקביל לשימוש בנעל חשוב להמשיך בחיזוק גופו של התינוק ובשיפור השליטה היציבתית. נעל שמטרתה לסייע בייצוב הקרסול וכף-הרגל חייבת להיות נעל מייצבת.
מה מאפיין נעל מייצבת?
החלק החשוב ביותר בנעל הוא חלקה האחורי, כלומר האזור התומך את עצם העקב. במישוש יש לבדוק שהאזור האחורי יציב וצמוד לעקבו של הפעוט. הנעל צריכה להיות צמודה לכף-רגלו של הפעוט, כך שהנעל תנוע עם רגלו ולא תגרר. לשם כך יש לוודא שרוחב הנעל מותאם לרוחב כף-רגלו של הפעוט, ושצורת הרכיסה (שרוכים/סקוץ') מאפשרים הידוק הנעל אל הרגל מבלי ליצור חוסר נעימות למשתמש. על הסוליה להיות גמישה אך לא מחליקה. מומלץ לקנות נעל מעט גדולה, אך לא גדולה מדי בצורה המאפשרת לכף-הרגל להחליק קדימה ואחורה תוך כדי ההליכה.
דרישות זהות יהיו גם מסנדל. סנדל מייצב לא יסתפק ברצועה אחת באזור האחורי של העקב, אלא חלק אחורי הזהה לזה שיש בנעל סגורה. קדמת הנעל פחות משמעותית לייצוב. כאשר שוקלים רכישת סנדל יש להתחשב גם ברמת הרגישות התחושתית של אותו פעוט. הסנדל המומלץ עבור פעוט עם רגישות למרקמים הוא סנדל סגור יחסית, החוצץ בין הפעוט לבין הדשא והחול. סנדל כזה חשוב במיוחד במהלך היום הגני, בו לא תמיד מתאפשרת תשומת לב אישית והתאמת תנאי הסביבה לצרכיו האישיים.
מהם הדגשים בבחירת נעל לפעוט המציג רגישות תחושתית?
חלק מההורים מדווחים על פעוטות המציגים חוסר-שקט ניכר כאשר הוא נעולים בנעליהם בליווי רצון להסירם מיידית. חלק מהסיבות לכך עשויות להיות רגישות תחושתית לנעל ולתכולתה. במעמד רכישת הנעל אני ממליצה להורים להכניס את כף-ידם אל תוך הנעל ולמשש את חלקה הפנימי. נעל טובה היא נעל שחלקה הפנימי אחיד, ללא תפרים העלולים ללחוץ על אצבעותיו של הפעוט, וללא חוטים פנימיים העשויים לעורר רגישות תחושתית. הדבר חשוב עוד יותר כאשר מדובר בפעוט המציג קושי בויסות חושי.
יש להקדיש תשומת לב גם למרקם הפנימי של הגרביים. חלק מהאוכלוסיה, כולל בוגרים, מציגים רגישות לתפר הקדמי של הגרביים. קיימות היום גרביים ללא תפר שכזה. עבור פעוט עם רגישות תחושתית תפר כזה עשוי לגרום לאי-שקט משמעותי ולהפריע בלמידה במהלך יומו. קיימות גרביים אחידות, בצבע אחד, ללא דוגמא ורקמות. לעומתן הגרביים ה"יפות" מציגות כלפי חוץ רקמות מרהיבות וכלפי פנים הגרב ערב רב של חוטים. חלק מהפעוטות רגישים לחוטים המצויים מצידה הפנימי של הגרב. כאשר התינוק מציג אי שקט ומתנגד לגריבת הגרביים חשוב לבדוק האם קיימת תגובה שונה לגרב חלקה וסדירה.
הרכב החומרים של הגרביים מומלץ שיהיה ברובו כותנה, בעיקר בקיץ הישראלי החם והלח. חלק מהילדים עם רגישות יתר תחושתית מציגים במקביל גם רגישות בעור (contact dermatitis). אחוזי כותנה גבוהים מסייעים בהפחתת הגירוי העורי.
האם עדיפה נעל קלה או נעל כבדה?
התשובה תלויה ביכולתו היציבתית של הפעוט. נעל קלה יכולה לאפשר תנועה זורמת ללא מאמץ, אך נעל כבדה דווקא מסייעת בייצוב הגוף. הסיבה לכך קשורה בכך שנעל כבדה מורידה את מיקום מרכז הכובד ובכך תורמת לייצוב הגוף. בתחומים הטיפוליים משתמשים בנעל כבדה דווקא במטרה לעודד הליכה ועמידה יציבים בילדים המציגים ליקויים יציבתיים, חולשת שרירים, קושי בשיווי משקל וליקוי בקלט התחושתי. מפתיע לראות כיצד ילד חלש עשוי ללכת טוב יותר ויציב יותר כשהנעל כבדה.
האם כפכף גומי פתוח יכול לשמש כנעל הראשונה של הפעוט?
לא מומלץ להשתמש בנעל רכה ולא מייצבת כנעל ראשונה, אך באם הפעוט מציג שליטה יציבתית ראויה ושיווי משקל מצויין אין בכך בכדי לעצור את המשך התפתחותו. אם בעת ההליכה עם הנעל הרופפת הפעוט מועד בתדירות גבוהה ומציג סרבול תנועתי הגדול מהליכתו ללא נעל זו, יש להעדיף נעל מייצבת יותר על פי ההמלצה מעלה, או לאפשר לו ללכת יחף באם התנאים הסביבתיים מאפשרים זאת.
האם יש משמעות לעצמאות התפקודית בבחירת סוג הנעל?
נעליים המאפשרות לפעוט לנעול אותן ולהסירן בכוחות עצמו מעודדות עצמאות תפקודית בתחום ההלבשה. מסיבה זו יש להעדיף לפעוטות רכיסה בסקוץ' על פני אבזמים או שרוכים. שמעתי הורים מסבירים שנמנעו מרכישת נעל שהפעוט יכול להסירה בכוחות עצמו בכדי להמנע ממצב שהוא מסיר לעצמו את נעליו במהלך היום. לא ניתן לתפוס את החבל משני קצותיו: עצמאות תפקודית משמעותה שהפעוט יבחר לעשות דברים שאינם תואמים את רצון ההורים, בעיקר כשהוא מגיע ל"מרד הנעורים" סביב גיל שנתיים. לעניות דעתי יש להתייחס לנושאים אלו מהצד החינוכי ולא לבחור צורה מכאנית השוללת מהפעוט את יכולת העצמאות המצופה לגילו.
לסיכום: תנועתיות כפות הרגליים על משטחים רכים ובלתי-סדירים ידעה כמשפרת יכולת שרירית ומפרקית ולכן יש לחשוף את הפעוט לתרגול כזה. נעל ראשונה צריכה לסייע ליכולותיו של הפעוט להמשיך ולהתפתח, ולכן יש להעדיף נעל איכותית ומייצבת.
 
* הכותבת היא  פיסיותרפיסטית התפתחותית )M.sc.PT) מאבחנת ומטפלת בתחום הגיל הרך, מחברת הספר 'אנטומיה, המסע לגילוי גוף האדם', רכזת ומרצה בקורס הכשרת מדריכים בחינוך לתנועה בהיבט התפתחותי לתינוקות עד גיל שנתיים בקמפוס 'שיאים' באוניברסיטת תל-אביב. maayan1972@yahoo.com לשאלות.