ניתן לשמוע הורים ומטפלים מתייחסים לישיבות מסויימות כ"ישיבה טובה" או כ"ישיבה גרועה". למעשה לכל ישיבה יתרונות וחסרונות, ולכן אין ישיבה שהיא הישיבה האולטימטיבית. בהתפתחות התקינה כל תינוק צריך להציג מגוון ישיבות, כאשר הוא חופשי לבחור את הישיבה המשרתת את מטרותיו בצורה הטובה ביותר. מוטוריקה עדינה, אכילה ומפגש חברתי דורשים ריכוז ויציבות גבוהה, ולכן התינוק יטה לבחור במנחים יציבים, לעומת חקירת המרחב בה התינוק בוחר מנחי ישיבה המאפשרים תנועה חופשית. במצב בו התינוק מציג מנח ישיבה יחיד בלבד, שאינו מאפשר לו להשיג יציבות מחד ותנועתיות מנגד, מומלץ להתייעץ עם פיזיותרפיסטית התפתחותית.

הכרת ההבדלים בין צורות הישיבה השונות מאפשרת הבנת יתרונותיה ומגבלותיה של כל אחת מצורות הישיבה. עבור כל אחת מצורות הישיבה יש להתייחס למספר מאפיינים, המפורטים בשורות הבאות.

 
בסיס התמיכה

המאפיין הראשון הוא גודל בסיס התמיכה וצורתו. בסיס התמיכה הוא שטח המגע של הגוף עם המשטח. ככל שבסיס התמיכה גדול ורחב יותר, כך עולה יציבותו של הגוף. מהישיבות השונות ישיבת טבעת, ישיבת W, ישיבת פיסוק, ישיבה מזרחית וישיבת הרכיבה הן הישיבות בעלות הבסיס הרחב ביותר, ולכן הן נוטות להיות הישיבות היציבות ביותר. לעומתן, ישיבה שלמה וישיבת קירוס הינן בעלות בסיס תמיכה קטן יותר ולכן מספקות יציבות פחותה. מסיבה זו ישיבות אלו יופיעו רק לאחר שהתינוק רכש שליטה גופנית מספקת בישיבה.

 

בעת שמירת מנח ישיבה, האגן והגפה התחתונה הם החלקים העיקריים הנמצאים במגע עם המשטח, בעוד הגו עצמו אינו נמצא במגע עם המשטח. ככל שהגו ממוקם רחוק יותר מגבולות בסיס התמיכה כך עולה יציבות תנוחת הישיבה. מסיבה זו ישיבת W היא הישיבה היציבה ביותר: בסיס תמיכה ענק, עם גו הממוקם במרכזו. ישיבת טבעת מציגה בסיס תמיכה ענק, עם גו הממוקם בחלק האחורי של בסיס התמיכה, ולכן בישיבת טבעת קיימת יציבות גדולה בכל הכיוונים, למעט לאחור. בישיבה צידית הבסיס גדול יחסית אך אסימטרי, ולכן היציבות היא לצד אחד אך לא לצד הנגדי. בישיבה שלמה היציבות נמוכה לכלל הכיוונים, פרט לכיוון הקדמי.

 

בכלל הישיבות ניתן לתמוך את הגוף באמצעות כפות הידיים. תמיכה זו מעלה את היציבות במנח הישיבה, אך מפחיתה את יכולת שחרור כפות-הידיים לשם משחק ותקשורת הכוללים תנועתיות בכפות הידיים (השחלות, מחיאות כפיים, נפנוף לשלום ועוד). ככל שהישיבה יציבה יותר במהותה, כך הידיים פנויות יותר למיומנויות מוטוריקה עדינה. זוהי הסיבה לכך שמיומנות מוטוריקה עדינה ראשונית מתבצעת על פי רוב בישיבת טבעת, בישיבת פיסוק ובישיבת W.

 

הישיבה היא מנח סטטי בלבד, בעוד חופש תנועתי דורש מהתינוק יכולת לצאת עצמאית מתנוחת הישיבה לתנוחה אחרת. ככל שיציבות התנוחה עולה, כך פוחתת יכולת היציאה ממנח הישיבה למנח אחר. ישיבת W היא תנוחה יציבה בכל הכיוונים, ולכן היא מקשה על התינוק לנוע בצורה חופשית. ישיבת טבעת מקשה על היציאה קדימה, אך מאפשרת יציאה לשאר הכיוונים. בישיבה צידית יש צד אחד אליו קל לצאת וצד נגדי המציג יציבות גבוהה ומקשה על התנועה. כאשר התנוחה יציבה מדי עבור התינוק, היא עלולה לגרום לו להיות "תקוע" במקומו, ובכך למנוע ממנו חקירה של הסביבה והמשך שיפור יכולותיו התנועתיות.

קו האמצע מהווה קו דמיוני המחלק את הגוף לחציו הימני ולחציו השמאלי. חציית קו אמצע גופנית מתייחסת למצב בו הגפיים הימניות (גפה עליונה ו/או גפה תחתונה) עוברות את קו האמצע ופועלות במרחב השמאלי, ולהפך. יכולת חציית קו אמצע גופנית מאפיינת יכולות מוטוריות בשלות ומושגת בעקבות התנסות איכותנית חוזרנית. מסיבה זו התנוחות שבהן קל לבצע חציית קו אמצע שכזו נחשבות כתנוחות המעודדות הבשלה עצבית-שרירית גבוהה יותר. ישיבת טבעת מקשה על התנועה קדימה, ולכן "מזמינה" את התינוק לעבור מישיבה לזחילה לימין או לשמאל. בעת המעבר הזה התינוק מבצע חציית קו אמצע גופנית. בתמונה __ התינוקת מבצעת חציית קו אמצע גופנית בה היא מפעילה את ידה השמאלית במרחב הימני.

 

מפרק הירך הוא החיבור של עצם הירך והאגן. מפרק הירך הוא אחד מהמפרקים הגדולים בגופנו, הנושאים בעומס גבוה למשך כל חיינו. השלד שלנו מתעצב בצורה העיקרית בשנות החיים הראשונות ולכן עומסים שונים המופעלים על מפרקי הירכיים (בהתאם לעוצמת העומס ולכיוונו) משפיעים בצורה שונה על התפתחות מפרק הירך. נמצא שמנח בו הירך בפיסוק, בשילוב עם כפיפה וסיבוב חיצוני (כמו בישיבת טבעת או בישיבה מזרחית) הוא המנח בו ההבשלה של מפרק הירך היא האופטימאלית. מאידך, המנח ההפוך, בו הירך נמצאת במנח קירוב, בשילוב פשיטה וסיבוב פנימי, היא מנח הקשור להתפתחות דלה של מפרקי הירכיים. כשתינוקות מציגים ליקוי מולד ביצירת מפרקי הירכיים (Developmental Dysplasia of Hip, DDH) העזרים האורתופדים המסייעים בהבשלת הירך הם מחוכים מיוחדים השומרים את הירכיים במנח משולב של כפיפה, הרחקה וסיבוב חיצוני.

כל תנוחות הישיבה כוללות רמה כלשהי של כפיפה במפרק הירך, אך נבדלות זו מזו בעיקר ברמה הפיסוק וברמת הסיבוב המבוצע במפרקי הירכיים. בישיבת טבעת עצם הירך מסובבת החוצה, לעומת מנח ישיבת W בו עצם הירך מסובבת פנימה. בישיבה צידית עצם ירך אחת ממוקמת בסיבוב פנימי, בעוד עצם הירך הנגדית ממוקמת בסיבוב חיצוני. מנח הסיבוב הפנימי במפרקי הירכיים בישיבת ה-W הוא הגורם לכך שהישיבה הזו נחשבת נחותה מבחינת התפתחות מפרקי הירכיים.

 

לסיכום ניתן לומר שאין ישיבה אחת שהיא "ישיבה מצויינת" או "ישיבה גרועה", ולמעשה לכל ישיבה יתרונותיה וחסרונותיה. השורה התחתונה היא שיש לראות האם הישיבות משרתות את התינוק מבחינת יציבות, משחק, מוטוריקה עדינה, וגם מבחינת יכולת תנועה במרחב. שילוב של מגוון סוגי ישיבות מאפשר לתינוק או לפעוט לזכות ביתרונות של הישיבות השונות מבלי לסבול מחסרונותיהן.

תינוק הישוב כל יומו בישיבת W מרוויח בטחון בישיבה ויציבות, המאפשרת לו לשחק בחופשיות, אך מאידך עלול להפסיד יתרגול של חציית קו אמצע, חיזוק גו, שיפור תגובות הגנה ולהשפיע על התפתחות מפרקי הירכיים שלו. הפתרון אינו רק לומר לו להחליף לישיבה אחרת, אלא להבין מה גורם לו לבחור בישיבה זו.