שלום...
אני ריצפת האגן שלך. כן, כן, אל תהיי כל כך מופתעת.
שנים אני משרתת אותך בשקט, בלי לבקש שום תמורה, בלי לדבר , בלי שתיזכרי את קיומי בכלל.
אז ,זהו.. שנמאס לי.
למה זה מגיע לי? למה אני לא זוכה ליחס כמו שאר חבריי ,איברי הגוף? הרי את לא שוכחת לפנק את הישבן שלך באיזה תרגיל עליה במדרגות ולחזק את השרירים...ותמיד-תמיד את מסתכלת עליו במראה...אף על פי מקומו הלא נוח כל כך –מאחורי הגב.. אבל בשבילו – את מתאמצת!
גם לשדיים שלך יש לך זמן. את לא שוכחת לתמוך בהם. ממש אכפת לך מהם. את אפילו משווה אותן לאלו של החברות שלך. אין רגע אחד ביום שלך שאת לא זוכרת אותן, מזיזה אותן ,"אורזת" בחזיות יפות.. למה? למה לא אני?
אז מה אם אני צנועה ונחבאת אל הכלים..
אז מה אם אין לי קבוצת מעריצים גדולה שדואגת להזכיר לך כל יום כמה את מיטיבה עם איבר כזה או אחר בגופך...למשל , עור הפנים שלך – המפונק הזה-כל יום אומרים לך: "וואו ,את נראית טוב בפנים. את זוהרת..מה עשית?" חוכמה גדולה...כל התכשירים האלה שאת מעניקה לו..
מתי פעם אחרונה שאלו אותך עליי? ולמה לא מתעניינים בי בכלל? למה לא שואלים מדי פעם: "אז,מה שלום רצפת האגן שלך?"
מה ..., אני סתם תקועה לך בין הרגליים?
וכשכואב לך ..כל איבר אחר. את מיד מטפלת בו, את מספרת לכולם כמה כואב לך הראש , את רצה לשתות מים ,מעסה את הרקות , הולכת לרופא לטפל בכאב...אבל אני.. אני ממש טאבו. לא מדברים עליי , לא מזכירים אותי , לא שותים מים בשבילי וגם לא רצים לרופא בגללי........
את יודעת מה, לחברות שלך יש לך יותר זמן מאשר לי...וגם לזו , המעצבנת ,המתלוננת , המבקשת בקשות - את תמיד עוזרת ולא מחרימה אותה ...רק אני...מרגישה שעשו עליי חרם.. כאילו אני לא קיימת.
טוב, אני אשב כאן לבד בחושך , בשקט ... כמו פולנייה גאוותנית ..
רק שתדעי לך , שאם יום אחד אני אעלם – את תתגעגעי אליי מאו ו ו ו ו וד .
מי יחזיק לך את כל הגוף מלמטה? מי? האגן המהולל שלך? הוא אחלה חבר, אבל גם לו יש חסרונות ..שמת לב שדברים נופלים לו "בין האצבעות" ?הייתי אומרת שהוא גם די מקובע...אין לו את היכולת להיות ספונטני ורגיש כמוני.. טוב , מה לעשות , גברים ... יש להם איכויות שונות מאיתנו – נשים. הם משענת חזקה , הם עומדים איתנים , אבל בכל מה שקשור לשינוי- קשה להם , הם חורקים מרוב מאמץ....ותנסי להזיז את העקשן הזה מעמדתו...יש לו עמדה מאוד ברורה באשר למקומו.
אני, לעומת זאת , מוכנה לכל שינוי...אני יודעת להיות חזקה- כשאת רצה,קופצת או צוחקת , אני מיד מתקשרת לכל החברים שלי – השרירים ומגייסת אותם לעבודת הצוות ואנחנו מעניקים לך חיבוק חזק ותומך , מערסלים לך את כל האיזור התחתון, לא היית רוצה לאבד מישהו מהאיברים שלך ..נכון? אנחנו שם בשבילך ואני בראש צוות...
אני גם יודעת להרפות...להתגמש (טוב,אל תנסי אותי , יש גבול לכל תעלול) במידת הצורך- אני מאפשרת מעבר חופשי לכל הפסולת מכל סוג שהוא מגופך- עוזרת לך לפתוח את שערי המחסום האלו היכן שצריך ומתי שצריך...
באמת שאני רגישה מאוד , קשובה מאוד ומוכנה מאוד לשרת אותך בכל רגע בכל צורך ,בכל שינוי בלתי צפוי בגופך...שתדעי לך , אני נושאת על כתפיי את כל סודותייך הכמוסים .כל הרגשות שלך שמורים אצלי מהרגע שנולדת. בכל פעם כשאת חשה בכאב-אני מתכווצת מרוב עוצמת התחושה ,בכל פעם שאת נהנית מהאינטימיות עם בן זוגך – עוברים בי גלי חום ואני רועדת מאושר...גם הזיכרונות שלך הטביעו בי חותם . אני יכולה להרגיש על גופי ולהזדהות עם כל זיכרון או רגש שחווית אי פעם ..האם את יודעת זאת? האם את מתחילה להבין שאין לי רגע דל? האם את מוכנה כבר להודות לי על עבודתי הנאמנה והמסורה שאני מעניקה לך בכל רגע מחייך ובאהבה רבה?
בסדר-בסדר, אני לא באמת הולכת לשום מקום...את יכולה להירגע.
אבל בזמן האחרון קשה לי...את בהריון .ואני מרגישה עומס. אני מרגישה גם פחד וחרדה ממה שצפוי לי בלידה...
רציתי לבקש ממך קצת עזרה.. וסלחי לי על כעסי מקודם. זה פשוט הצטבר לי ולא יכולתי יותר לשתוק. הרגשתי צורך "לשפוך" את הלב ולדבר איתך גלויות מכוון שהחרדה שלי בזמן האחרון התגברה והקושי שבעבודתי התעצם , אני חייבת את עזרתך.
בואי נעבוד יחד. עזרי לי ,בבקשה ,אל תשכחי אותי כאן ,במרתפי גופך...אני מבטיחה שאעשה תמיד את המירב ,אתן מעצמי את המקסימום ולא אתלונן יותר , רק תזכרי אותי כשאת אוכלת או שותה ,דעי שאני צריכה יותר מים ומזון רך יותר בתקופה הזו עכשיו...מערכת העיכול שלך מתקשה והמעברים של הפסולת קשים לי יותר ויש לדלל אותם .גם ,אם לא אכפת לך , הימנעי מהרמת חפצים כבדים.. לא קל לי גם ככה.. וגם יש שרירים מסוימים שרק את יכולה להפעיל לפני שאת מעמיסה עלי לחץ כשאת צוחקת, מתעטשת או משתעלת. מאוד יעזור לי אם תפעילי אותם קצת לפני המאמץ.. אלה הם חבריי העוזרים ביותר – השרירים הרוחביים של בטנך והשרירים הזוקפים שבגבך....ואולי להריון הבא – תוכלי גם להכין אותם ולחזק אותם קצת...אה ועוד משהו , יהיה מאוד נחמד אם תעזרי לי להתכונן ללידה...אני מתה על עיסויים! לא סיפרתי לך אבל אני ממש פריקית של שמנים ,עיסויים ותרגילי כושר.. אם רק היה מכון כושר לרצפת האגן..... הייתי עושה מנוי לכל החיים!
יו...נזכרתי...יש לי חברה רחוקה אבל הכי טובה...קוראים לה סרעפת. אני חולה עליה! רק היא יודעת להוריד ממני לחץ ולמשוך את כל החברה' הלחוצים עלי . אם כבר אנחנו מדברות – תמסרי לה שאני רוטטת מאושר כשהיא שרה איתך . היא מה זה מותק...ובעצם , אנחנו די דומות...רגע, תגידי לה ששמעתי אותה שרה איתך בשירותים ואני לא הולכת לספר זאת לאף אחד ,שלא תדאג , אבל זה היה כיף....יכולתי להעביר את החברה' במחסום הפסולת ביתר קלות ואף תוך כדי תחושת שמחה וחופש תנועה .ואל תשכחי אותה בזמן לידה – היא תעזור לך לנשום .
יש גם את המכשיר הזה...נו, איך קוראים לו. טוב , לא זוכרת ,אבל מה שהוא עושה – זה לאט-לאט מרחיב לי את הרקמות לקראת הלידה...אני אומרת לך , שוס! אני מעדיפה שיהיה לאט ובשלבים מאשר בבום של לידה! עשי לי טובה גדולה ותעבדי איתי בהגמשת האזור לקראת היום הגדול של המעבר ....אני ממש אודה לך על עבודות הכנת התשתית .
טוב..יקירה. יש לי תחושה של הקלה...הרגשתי אותך , מזיזה אותי תוך כדי שדיברתי...נראה לי שאת מודעת לקיומי מצויין עכשיו. ואני מאושרת ומצפה להמשך עבודה בשיתוף פעולה .אני כבר לא בודדה כל כך! הרי בסופו של דבר - יש לי אותך!
*אנה דן היא פרח דולות ומדריכות להכנה ללידה. משתתפת בקורס להכשרת דולות מלוות בלידה בכירות ומדריכות להכנה ללידה CLD CEE בקורס המשולב
בבית הספר אמנות הלידה 2011
