www.leida.co.il   
 

לקט מתוך יומן הריון שהסתיים ב"לידה שקטה"

 מאת: יסכה שומר

 

יסכה שומר
0544820636
 
  
סיפור הריון ולידה שקרו אחרת...
 
אדמה נולדה בשבוע 41 להריון בכ'ח סיוון, 15:00 בצהריים. ללא דופק, ללא רוח חיים.
רגע לאחר הלידה מיששתי את הבטן, הייתה שם הקלה. מן לגיטימציה לתחושה קיימת שליוותה הריון שלם...
ההריון החל עם השנה החדשה, בה ירדה אל תוכי נשמה חדשה, מיוחדת במינה.
במשך ההריון קיננה בי התחושה, שאני לא מרגישה. לא מרגישה בהריון, לא מרגישה תנועות, לא מרגישה תינוק. ומאידך ההריון מפתח, באולטרסאונד מופיעה תינוקת מאוד פעילה. ואני - לא מרגישה.
 
מאז שהתגלתה בחיי ההתמקדות, חווית התקשורת שלי עם העובר בהריון הייתה מאוד מרכזית ומשמעותית. בהריון הקודם, לפני 4 שנים פניתי פנימה, ראיתי תינוקת, דיברתי איתה והיא דיברה איתי, היה קשב, הייתה נוכחות, התבוננתי פנימה והיא פשוט הייתה...
 
לידה היא תמצית החיים. אנו כל הזמן נולדים, משהו בנו נולד. התחלה חדשה, איכות חדשה,עשייה חדשה, הבנה חדשה, ולכל לידה שכזאת קודם הריון. הריון ולידה הם תהליך המאפשר למשהו לקרות בתוכינו, להיות בהתהוות וללדת חידוש בחיינו.הבנה ועבודה זאת ליוותה אותי מאוד בשנה האחרונה, הריון ולידה אינם רק תהליך פיזיולוגי , הם מסמלים תהליכי התפתחות וצמיחה רוחנית, אפשרות להוולד מחדש, להתחדש, להתממש.
מקום זה היה בי מאוד חזק. משהו בי מתפתח. ובמשך ההריון כשהתבוננתי פנימה- לא ראיתי תינוק. ראיתי אור, משהו מופשט. חוויתי התפתחות בחיי ושמעתי קולות בתוכי המבקשים לאפשר למשהו חדש להיוולד אל תוך חיי- אך לא ראיתי תינוק, לא הרגשתי תינוק, הייתה בי ידיעה שתינוק אמיתי לא יוולד אל תוך חיי.
זה קשה, יש בזה תיסכול, להיות בהריון ולדעת שהוא לא יהיה...נאבקתי בתחושה זו, ניסיתי להקשיב, היא הייתה נוכחת מאוד.
 
בהריון זה, מתחילתו, נוצר קשר מיוחד עם השיליה. פניתי פנימה בהתמקדות ולהפתעתי, השיליה פנתה אלי.
מתוך התמקדויות בהריון...
 
שִלְיָה
 
בעבוע מציף חוסם עוצר
מתברר, מדייק, מעורר
שוקע, מעמיק
פוגש בנביעה וממש לידה מפעפע...
 
מן משהו נוקשה- שליה
תחושה מזרימה, מחיה
דמים, כלים, דינים...
 
שיהיו הכלים ביחס לאור
שרוצה להתפשט, לבקוע, להאיר, לפרוץ
לא כלים של אחריות, כבדות.
 
כמו השליה שמסיימת את תפקידה-משתחררת
כשהאור מתגלה
אינה עצמית- רק דולה ומשמשת.
 
הולדה, הארה, נבואה, השראה- חידוש.
 
התמקדות נוספת בהמשך ההריון אשר בה הופיעה שוב השיליה...
 
האור שבכתר מבקש להתפשט,
אך כל חלק עובד בפני עצמו- מקטין ראש
עושה תפקידו ברפיון, בנפרדות.
 
רצון לשמוע קול מבפנים
הקולות נשמעים מבחוץ
חלקים חלקים.
 
תחושה בגב- השלייה.
נעלבה, ובקושי עושה תפקידה.
רוצה להיות מחוברת למהות.
בתחילת ההריון הגדרתי שעושה תפקידה
ומשחררת.
מלמדת אותי שיעור חדש.
עושה תפקידה, נותנת את כל כולה
ונשארת- נהיית באחדות עם הילד
ואם אתבונן מספיק
אוכל להשתמש ממש באיכויות שלה
בגשמיות וברוחניות.
נשארת שכבה בלבוש-
לא משתחררת לגמרי.
אך לא לבוש שחוסם,
לבוש שמגלה עוד ועוד
 
מחודש שישי להריון שמו לב במעקב ההריון לפערים בהתפתחות, הסיבה הייתה לא ידועה, המעקב המשיך והפערים גדלו. בפנים הייתה אמירה "יש משהו בשליה".
לאחר הלידה בניתוח הפתלוגי, התוצאה הדהימה ובו בזמן היתה ידועה. האיברים הפנימיים והחיצוניים היו שלמים (אבל קטנים) ללא שום פגם. השיליה הייתה רבע מגדלה המצופה, מנוונת בחלקה, מקומות עכורים חסומים... שליה- של יה'. הגוף ידע.
 
העיקרון השזור לכל אורך ההריון של אדמה הוא להסכים לא לדעת. להיות בקצה, במקום הלא ידוע ולדעת שמקום זה נושא בתוכו התפתחות, חידוש...
עכשיו, אחרי 3 חודשים- יש בי גוש בחזה, כמו כדור. יש שם כאב, יש שם געגוע- עולה הרגע הקצר בו חיבקתי אותה, אספתי אל תוכי בפעם הראשונה ואחרונה, את אדמה, גוש קטן ומתוק. הייתי רוצה שרגע זה ימשך לנצח. הוא מבקש להמשיך אל תוך חיי. הכדור- יש בו משהו כבד, מן גוש פלדה סגור וחתום, מבקש להישאר. הוא עטוף בסרט ורוד - כמו מתנה. מרגיש כמו מתנה שלאט לאט מתגלה.
 
משהו שקרה אחרת, קשר מסוג אחר עם נשמה. נשמה שירדה אל תוכי, מכירה אותי מבפנים ועכשיו היא מעלי, במרומים, מתחתי באדמה, מקיפה אותי, לצידי. נוכחת מאוד.
מתנה- ערוץ ישיר לכיסא הכבוד. שביל מיוחד. שביל אישי שלי. מלמדת אותי על הקשר למעבר אשר נמצא בגילוי ממש בתוכי.
 
יסכה.
 
לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי...
 
 
2:30 בלילה לאחר הלידה
 
חומר בלא צורה- יצירה
יצירה המשתוקקת לשוב אל יוצרה
 
אדמה אהובה.
אוהבת אותך מאוד, יודעת שהיה לך קשה בתוכי, מתנצלת.
מפגש אינטנסיבי עם העולם הזה. בחרת להשלים את התיקון שלך בעלמא דאיתכסיא, ידענו שנינו שלעולמות אלו את שייכת.
עולמות שבהם קיימת נוכחות מלאה של הבורא, בנגלה.
מקומות, עולמות שמענינו מכוסה. כואב לי בשבילך.
ראיתי והרגשתי שהיה לך לא פשוט, ספגת של תוכך הכל, ידעת להשתמש בכל המשאבים. ביקשת ממני נוכחות מלאה. קיבלת אותי?
אני איתך, שלך. אני לא יודעת אם עמדתי במשימה. אם הצלחתי להיות שם מספיק. מקווה מאוד שהיה לך שמחה בתיקון שלך.
רצינו בך כולנו. רק שלא ידענו איך את רוצה אותנו ומה את מבקשת מאיתנו.
שמחנו לברך אותך בערב שבת ולנשק אותך.
רציתי לחכות לך ולצפות לך, רק ידעתי בתוכי שלא תהיי, שלא תיולדי.
אבל דווקא עכשיו את נוכחת מאוד.
נשארת חלק ממני, משהו בך נשאר בתוכי. גדלנו יחד, התהוונו, למדנו שיעורים. את מורה מדהימה. משהו בי מרגיש שאוכל להמשיך לפנות אליך. את שם? מסכימה להמשיך ללמד אותי?
למדת אותי על המדבר, על השתיקה, על תהליך. לימדת אותי להסכים לא לדעת, לסמוך, להיות מובלת.
לימדת אותי עד כמה אני תלויה על חוט השערה, עד כמה צריך להחזיק חזק בתוך התנועה.
לימדת אותי שלהיות בתהליך, זה לא אומר שנקבל בדיוק את מה שאני חושבת שאני רוצה.
נשארת איתי, בתוכי עד הסוף, השלמת את ה40,ה-מ ואני מרגישה שהדיבור הוא גדול.
הנוכחות שלך והמתנות שהבאת איתך הם מעבר... מעבר לחומר, לתפיסה, לכלים. מקווה לפגוש אותם, להאחז, להתנוצץ מהם.
השארת אותי מלאה בתוכי-עם ידיים ריקות. בנית בתוכי כלי שממתין לאורות. את נוכחת כל כך, מרגישה יותר כמו מורה, אולי אמא או פשוט מלווה,מדריכה.אור גדול שלא הצטמצם אל תוך זה העולם, מכוון מלמעלה, מכיר מבפנים.
שוב אני מבקשת סליחה, מקווה שהיו לך רגעי המתקה.מקווה שהשלמת את התיקון שלך ולא תצטרכי לשוב לגופים. מקווה שעכשיו את נחה, מתמוגגת מהאור הפשוט. את כבר לא עוברית שעוברת בין העולמות. את ממש חלק מהאחד, יושבת בצילו והוא מחבק אותך. תישעני עליו, אבא שלנו אוהב אותך. הוא גאה בך על המסע הלא פשוט שעשית. היית גיבורה. אני גאה בך, שמחה בך.
לא הייתי מקשת לוותר על התהליך שעברנו יחד. מההכירות איתך, מהשיעורים שלך. רק משאלה, הייתי רוצה עוד זמן איתך. איך אוכל לפגוש אותך? התמשיכי ללוות אותי? את רוצה שאני אשחרר? את רוצה להמשיך להיות חלק?
אחד הדברים שהבנתי עכשיו זה עד כמה הילדים שלי הם המורים שלי.
אני אומרת את זה הרבה, את לימדת אותי לעומק, מהמקום שבו הילד עוד לא הצטמצם לגוף ועצמיות משלו. הוא קשור, נמשך ומשפיע מהמקום של האינסוף שבתוכי.
מרגישה שאת השורש ואני הענף, אני יונקת ממך.מעניין מה הפירות שיצאו מאיתנו, מהקשר שלנו, מההמשכה, מהחיבור.
רוצה להמשיך לכתוב לך, רוצה להחזיק אותך אבל מרגישה שאת מחזיקה אותי. אפשר להישען עליך? משהו בי רוצה לשחרר אל תוכך. את גדולה ממני, הגוף פשוט היה קטן עליך.
מלמד אותי שההתהוות של החומר וההתהוות של האור יכולים להיות תהליכים נפרדים שבהם יש השקה והתמזגות ולא תמיד שלמות, ואולי זאת השלמות.
קטנה שלי, אהובה מאוד- לילה טוב.
 
אדמה אהובה. (ביום שאחרי הלידה)
זכור כי עפר אנחנו.
אדמה, מה שראינו ממך, טיפת הכלי, החומר, האדמה שהפציעה לעולם ובאמת הרגיש שאת לא שם.עד כמה גוף ללא רוח ממללא הוא כלי ריק. גוש שלם מתוק וקטן מאוד, של בשר ואיברים והא לא כלום, מעולם לא שכנת בתוכו.
אדמה, מה שחוויתי ממך הוא האדמה לעליון שבך, המהות המיוחדת, העצומה, העצמאית. מתמודדת, חותרת לתיקון, קצב אחר הנמדד בכלים אחרים, לא של עולמנו. זכית להיות נוכחות אלוקית. זכית לא ליפול לצימצום, רק לפגוש בו. אמא אדמה- מכילה, מצמיחה, טומנת בתוכה סודות והפתעות ואינסוף מתנות.
לימדת אותי שלהיות תלויה באויר זו האדמה הכי יציבה, אדמה שבה אפשר להיות עטופה. תודה.

 

 
דברים שכתבתי במהלך ההריון. הריון שכולו עוטה בערפל...
 
להיות הרה
 
אין קול
יש ביטוי
להיות הווה
להיות הרה
בעיבור יש חדש
פנימי, נקי
לא אני
לא מוכר
לא הבנתי כלום
זה מגיע מהעומק
קיים שם,
מתהווה שם,
לא שלי
רק עובר דרכי.
רוצה לאפשר לו הולדה בשלמות
עם כל הגוונים
עצמיות נפרדת
חידוש מחודש
שהוא לא מוכר
ולא אני.
האני הקיים לא רוצה להוולד שוב
רוצה קישור והזנה
לאור אינסוף- שקיים.
בסוד ההמתנה
לנביעה פנימית
שתעלה מאליה
תחשוף אוצרות
 
 
דיוקן נשמה
 
דיוקן נשמה
תינוקת מאירה
ככרובים
שניים שהם אחד
חבל התבור
בחיבור לתבורו של עולם
באחד עם יצירה חדשה
לא לבד
שניים שהם אחד.
אחד.
מעורים, מעירים, מאירים
 
שליה
 
שליה- של י'ה- של ה'- י'=אבא ה'= אמא.
השליה קודמת לעובר וממנה הוא מתפתח.
השליה היא המקור.
 
האם אני מחוברת למקור???
 
 
עשה אותי כלי לשליחותך
 
כלי בבטן שמאד רוצה לגדול משהו בתוכי שהוא לא שלי, של כל כך הרבה אנשים
מסר מהעובר: הכל בסדר, יש לו את הקצב שלו, הוא נמדד באמות מידה אחרות, ויחד עם זאת יש כאב.
האחריות שלי היא חיבור לנקודת האור. העובר מקרין שהוא לגמרי עצמי, לא באחריותי.
 
 
אדמה אהובה
 
חלפו עשרה חודשים מאז הלידה.
מתגעגעת.
התעברת בי, היית, נכחת, הארת וגם כשעברת הלאה, עדיין נשארת.
הרגשתי את הנוכחות שלך מלווה אותי, מן תחושה קבועה אשר נכחה בין החזה לכתף. ממש פעלת מתוכי. מתגעגעת לנוכחות שלך, לדיבור שלך הנובע עמוק מבפנים ונוסק לגבהים.
בוקר אחד, אל מול הרי מירון, הרגשתי אותך יוצאת, נפרדת.
לא ידעתי עד כמה תחסרי ולא ידעתי עד כמה בלעדייך, איני.
מנסה להדביק את פער נוכחותך, מנסה לגעת בשובל שהשארת מנסה להתעטף באורך. הכל כל כך גבוה ואני- כל כך נמוך.
מרגישה את הכבדות ורוצה להיות קשורה במעוף שלך.
יודעת שלא מגיע לי כלום ומודה כל כך שנבחרתי שתתעברי בי. רק מבקשת שיושאר רושם, מבקשת שלא תיעלמי, שתהיי רשומה בתוכי, בהוויתי.
 
מושיטה לך יד, תושיטי לי חזרה. רוצה לזקוף קומה, שראשי יגיע לשמיים.
את ראשי שבשמיים. תאירי בי.
 
שלך- באחדות
יסכה
 
 
 
 
 
כמה מילים על עצמי-
אני רעיה לאיש מקסים, אם לארבעה ילדים מדהימים.
מורה ומטפלת בשיטת ההתמקדות, מדריכת כלות, לידה וזוגיות...