מסרים מילדי המחר הוא ספר מתנה שנועד לעדכן בתפישה של אנושיות והורות חדשה.
מתוך התמחותה בפסיכולוגיה ראשונית, (של ההריון, הלידה והשנה הראשונה לחיים), מור נווה כותבת מסרים מעוברים ותינוקות לגבי האנושיות שלהם, האנושיות שלנו,
ולמה באמת עוברים ותינוקות זקוקים.
ספר זה מעדכן את התפישה שלנו לגבי המודעות והנוכחות של עוברים ותינוקות, החל מרגע ההתעברות ובכל הדרך לאחר מכן בהריון ולידה, מציג את נקודת מבטם. תפישה זו כבר מבוססת היטב ומתפשטת ברחבי העולם, והיא יכולה לשנות את כל הגישה שלנו להריון ולידה!
תודה לרותי על ההזדמנות להעניק את הספר במתנה גם למעגלי הדולות.
עבודתכן חשובה ומשמעותית, גם כאשר איננה מקבלת את החיזוק מבחוץ.
מקווה שהקריאה תוסיף פן מעמיק לעבודה זו, תמחיש עד כמה זוהי עבודה מקודשת.
את ההקדמה לספר ניתן לקרוא כבר כעת באתר אמנות הלידה ולקבלת המשך המסרים אפשר להרשם כאן:
מיום רביעי השבוע , 7 בדצמבר, מתחילה גם סדרת הוובינרים (מפגשי אינטרנט) בנושא המסרים מילדי המחר, ומוזמנות מאד להצטרף!
מסרים מילדי המחר
הקדמה לספר
מור נווה
הקדמה
שלום לכם, שמי מור.
מאז ומתמיד נמשכתי לקסמם של תינוקות, ולקסם ההתחלות. מאז שאני זוכרת את עצמי אני בקרבתם.. כיום אני מתמחה בפסיכולוגיה ראשונית, של ההריון והלידה, שנקראת גם פסיכולוגיה פרהנטלית ופרינטלית (MA אוני' שיקאגו לפסיכולוגיה מקצועית).
שבע שנים אני עוסקת בהנחיית סופי שבוע של הכנה ללידה, קורסי הכנה להריון וקורסים מיוחדים לזמן ההריון במסגרת "מעטפת ההולדה" - להורות מודעת ומאד מוקדמת. הורות שמתחילה מזמן ההריון ועוד לפני כן.. מוקדם ממה שחשבנו!
במהלך 10 השנים האחרונות, מאז נולד ילדי הראשון, אמונותיי לגבי מסוגלויותיהם של תינוקות וילדים השתנו מקצה לקצה. במהלך השנים הללו השלתי הרבה ממה שחשבתי על ילדים ותינוקות ובאותה העת אימצתי ידע והתנסויות שאפשרו לי להבין אותם, מתוך נקודת מבטם, קרוב יותר לכפי שהם באמת.
למרבה המזל, השינוי הדרמטי הזה לא התחולל רק בחיי.
אנשי מדע, חינוך, פסיכולוגים ומרפאים בעולם ובארץ הולכים ומתוודעים למסרים החדשים מילדי המחר.
שאלות רבות כמו: "מיהו העובר?" "מהם מסוגלויותיו?" "האם הוא מודע?" ו"למה הוא באמת זקוק בשלבי ההתפתחות הראשוניים?" מתחילות לקבל תשובה, להיתמך על ידי הגילויים המדעיים האחרונים, מתחילות להתבהר. מחלקן של התשובות הללו כתבתי את הספר הזה.
מסרים אלה שונים מהדרך בה אנו גדלנו, לעיתים שונים מהדרך בה חונכנו להאמין שאפשרי..
הם מביאים ידע חדש בקשר לתינוקות ועוברים. האם אנו מוכנים לקבלם?
עוברים ותינוקות הנם אנושיים למן הרגע הראשון לחיים,
וזה, כבר מזמן ההתעברות ואף לפני כן.
**
לעוברים מודעות אנושית גבוהה,
שונה מהמודעות שאנו רגילים בה,
הם חשים וזוכרים את החוויות המוקדמות ביותר שלהם:
חוויות ההתעברות, ההריון, הלידה
והשנים הראשונות לחיים.
תינוק יכול לזכור ולתאר גם שנים אחר כך, בתור ילד, את הדרך בה נולד.
וגם אם לא יזכור, לא יוכל לתאר את החוויות במודע, חוויות אלו שמורות בתוך החלקים העמוקים של התת מודע שלו ומניעות דפוסים ראשוניים שמשתרשים לכל המשך חייו.
מעולם לפני כן לא עלה בדעתי שההתנסויות הראשוניות של תחילת החיים כה מרכזיות בדרך השפעתן על המשך החיים של אותו התינוק שהפך לילד ויום אחד יהפוך לאדם בוגר..
ילדי, הסיפור האישי שלי וסיפורים רבים נוספים, אותם אני פוגשת כמעט מדי יום, ממחישים באופן שלא ניתן להתעלם ממנו את ההבנות הללו.
אני מניחה שעדיין רבים מאיתנו סבורים שזוהי הגזמה או אמת מופרכת.. אולם ממצאים טיפוליים רבים נאספים בשנים האחרונות ובהם תינוקות, ילדים ומבוגרים ממשיכים לספר, כל אחד בדרכו, את סיפורי ההריון והלידה שלהם, והאתגרים שלהם בדרך למרפא, למציאת השקט והשלמות.
כאשר השלמות הזו, מסיבות שונות, נפגמת בתחילת החיים היא משאירה שובל של עדות, מקום שאליו יש להתייחס ואותו לרפא על מנת להמשיך את ההתפתחות המלאה, האותנטית אנושית שלנו.
הנה שלושה סיפורים כאלה:
אמא של דן התוודעה לכך שתינוקות זוכרים לידה וחווים עם האם את ההריון ואירועי הלידה באחת הסדנאות שהציגה את נקודת ההשקפה של הפסיכולוגיה הפרהנטלית.
כאשר חזרה הביתה שאלה את דן: "האם אתה זוכר את הלידה שלך?" ודן ענה "בטח!". היא ניסתה להסתיר את הפתעתה ושאלה אותו: "מה אתה זוכר?"
דן הניח את ידיו משני צידי ראשו ואמר: "היה ממש חשוך וחלקלק.. זה כאב לי בראש. אז יצאתי החוצה והם מסרו אותי לאבא. ואז.. אבא בא אלייך.. האם אהבת אותי?"
אמא של דן נחרדה לרגע. היא חשה אשמה על כך שכאשר דן נולד והובא אליה היא היתה עדיין שרויה בכאבי תפירת האפיזוטומי (חתך בלידה) ולא יכלה אפילו להביט על תינוקה החדש. היא ביקשה מבעלה פשוט לקחת אותו משם. היא לא סיפרה על כך לאיש משום שהתייחסה לעצמה בחומרה, שפטה את עצמה על אותם רגעים..
באותה שיחה היא סיפרה לדן את האמת על הרגע ההוא. היא אמרה לו שהיא כל כך מצטערת אם הוא הרגיש שהיא לא אהבה אותו ברגע הראשון. היא אמרה לו שלאחר מכן, כשנפגשו היא חשה שהיא מתאהבת בו. והוא אמר "אוקיי" ושינה נושא (1).
הנה סיפור נוסף:
דנה היתה בת 41 כאשר הגיעה לטיפול (2). דנה רצתה לטפל בקושי שלה לקדם את עצמה מבחינה מקצועית ואישית.
תוך כדי תהליך הטיפול הסתבר שהמקור לתחושתה ולקושי שהיא חווה היום התחיל ברחם. לאחר מכן, בתהליך הלידה שלה, הקושי הזה קיבל העצמה נוספת.
כששאלה דנה את אימה על הלידה, סיפרה לה האם שבזמן הצירים המתחזקים היא חשה שמשהו לא בסדר ופנתה לרופא בקריאה לניתוח מהיר. הרופא ראה אותה והבהיל את האם לחדר ניתוח. ואכן, אותר סיבוך נדיר ברחם שאיים על חיי האם והתינוקת.
התינוקת, דנה, חוותה בלידתה את הפחד ממוות של אימה ושלה עצמה, והזכרון הזה השתמר בכל צעד דרמטי של מעבר, צעדי ה"לידה" שלה לטריטוריות חדשות לאחר מכן בהמשך חייה.
דנה סיפרה כיצד חוותה קושי דרמטי בגיל 21 כאשר עמדה לצאת לטיול גדול בעולם. ערב לפני יציאתה היא חשה שלא תוכל לעזוב את הבית ואת אימה.. כמעט החליטה שלא תיסע.
לאחר מכן, בכל עבודה שהיתה צריכה להגיש בלימודיה באוניברסיטה חשה קושי עצום. היא חשה עצורה וקושילא מודע לבטא ו"להוציא לאור", כפי שציינה, את היצירתיות שבה.
לאחר התהליך הטיפולי הקושי שלווה את דנה שנים רבות, הופחת בצורה משמעותית ודי מהר. זמן קצר לאחר מכן היא הוציאה לאור ספר שכתבה.
**
מאז הפכתי תחום זה למקצוע, סיפורים רבים רבים נאספו והדגימו שוב ושוב כיצד התינוקות והעוברים שלנו זקוקים לתשומת לב ומגע אנושי מיוחד ועדין בזמן הרגיש של ההריון והלידה.
תינוקות הראו לי שיש להתייחס לחוויותיהם כאמיתיות.
הראו עד כמה הם מושפעים מאירועי מפתח אלה בחייהם.
ראיתי עד כמה אנו מושפעים מהחוויות הראשוניות הללו,
עד לזמן בו ניתן המרפא.
המסרים מילדי המחר הם מסרים אודות האנושיות שלנו.
בכך, הם גם המסרים לא רק של ילדי המחר
אלא של הילדים שכבר כאן איתנו, בכל גיל.
יש הרבה מעבר למה שאנו רגילים לראות ולהבין אצל תינוקות, לראות ולהבין בקשר לעצמנו. ושינוי התפישה הדרמטי מתחיל להיות מואץ יותר ויותר וזה משמח, משום שזה מבשר על היכולת של תינוקות להגיע באופן טבעי ובטוח יותר לעולם.
זה מבשר גם על היכולת שלנו לרפא את מה שהווה קושי או טראומה בתחילת הדרך..
אני רואה הורים, שבתחילת הדרך, בקלות יחסית, עם הידע והתהליך הנכון מצליחים לרפא את קשיי העבר וליצור יסודות חזקים יותר למערכות היחסים עם ילדיהם. הסיפור של אימו של דן הוא אחד הסיפורים הללו.
הסיפור של דנה הוא סיפור שמדגים שניתן לעשות זאת בכל שלב בדרך וגם בכך יש הרבה מאד תקווה.
זוגות צעירים שאני פוגשת, מתכוננים להריון וללידה ברצינות רבה. בכך הם חוסכים מתינוקותיהם קשיים מיותרים בתקופת הזמן הרגישה כל כך של ההריון ואירוע הלידה.
**
המשמעות של זה היא שהתינוקות שלנו
יכולים להביא יותר מהפונטציאל האנושי המלא שלהם
לידי ביטוי!
וזה שווה את כל המאמץ שנוכל יחד לאפשר להם.
האם אתם מוכנים לקפוץ למים?
קופצים למים!
הספר מסרים מילדי המחר נועד לעזור ולחולל שינוי תפישה.
לחולל שינוי בדרך שבה אנו רגילים להתייחס ולהבין עוברים, תינוקות וילדים, להבין יותר את עצמנו, האנושיות שלנו והחלקים הללו בעבר האישי שלנו.
כדי לחולל את שינוי התפישה עלינו ראשית להבין שיש משהו מאד מאד חשוב שלא סיפרו לנו עליו.
זהו ידע חדש יחסית ועם זאת עתיק יומין...
בעבר בני אדם חלקו בתפישות אלה באופן טבעי אך בתקופה המודרנית הוא נשכח.
וכעת, בשנים האחרונות, דווקא חזית המדע והמחקר הטיפולי מגלות מחדש את ההבנות שתרבויות עתיקות חיו ויש שעדיין חיות לפיהן: שעוברים ותינוקות נוכחים כבר בזמן ההריון, שקשר אמיתי קיים בינהם לבין הוריהם הרבה לפני הלידה, ושתקופת ההריון והלידה היא בעלת הגיון מיוחד ולכן זקוקה להתייחסות מיוחדת.
הידע הזה מעמיק, מתעדכן, מתעורר לתחיה וגם בתרבות המערבית מתחיל להיות מיושם..
***
באופן אינטואיטיבי אימהות יודעות וחשות את תינוקותיהן כבר בזמן ההריון, אימהות רבות פונות לתינוקותיהן ומדברות איתם. אימהות רבות חוות קשר רגשי עמוק לתינוק.
ואולם עדיין, התפישות הקיימות במרבית המקומות אליהן אותן אימהות מגיעות על מנת לקבל תמיכה וסיוע טרם ערכו את שינוי התפישה, שהקשר הוא ממשי וקיים, ולכן התחושות האימהיות הטבעיות נותרות ללא אישור ואף נחלשות.
הורינו והדורות הקודמים, הסבא והסבתא, ברובם ייתכן ושכחו את התחושות האינטואיטיביות שלהם בתור הורים.. ייתכן שגם הם מאמינים כיום במוסכמות התרבותיות הרגילות.
במסלול החינוך וההשכלה הרגילה לא נחשפנו לידע הזה, שיכול להדהד עם התחושות הטבעיות ולחזק את הידיעה הטבעית.
ולעיתים אף אנו, האימהות ההרות, איננו חשות אותן עוד.. או שאיננו יודעות לתרגם את התחושות הללו.
**
לחולל את שינוי התפישה משמעותו לעשות סדר במה שאנו מבינים ויודעים
אודות ההריון, הלידה ותחילת החיים.
וראשית, עלינו להבין לעומק את התפישה החדשה,
את נקודת מבטם של עוברים ותינוקות.
**
כאשר אנו מבינים ומכילים את נקודת מבטם של עוברים ותינוקות
אנו יכולים לחולל עבורם את ההבדל שבין
טראומה והישרדות
או
רווחה ושגשוג
בתחילת החיים ובכל המשך הדרך.
**
מכוון שזה כל כך חשוב, מכוון שהידע הזה קריטי, מסרים מילדי המחר הוא ספר חובה לכל מי שמתעתד להיות הורה, לכל מי שהוא כבר הורה, לכל מי שמטפל ועובד עם אימהות בהריון, סביב הלידה, עם ילדים, לכולנו בעצם.
כפי שנכחתי מסרים אלה מעוררים תקווה והשראה גדולה בקרב הורים, מטפלים ומחנכים. לכן אני רוצה להעביר את המסרים הללו הלאה.
על מנת לפגוש את המסרים באופן אפקטיבי יש לערוך כמה צעדי הכנה:
ההצעה שלי היא להניח בצד את התפישות, החינוך והפרספקטיבה שאיתה גדלנו.
להשאיר מאחור את אמונותינו הקודמות, הדיעות שלנו ושל אחרים, גם אם בתחילה זה נראה מאיים.
נצטרך לעשות זאת על מנת שנוכל לראות אותם כפי שהם באמת.
**
כדי להבין ולהיות עם הפונטציאל המלא של עוברים ותינוקות
נצטרך לחבור לאנושיות, לפתיחות ולרכות..
המסרים שכבר קראתם ושעוד יגיעו הם כמו פיסות של פאזל..
לאט לאט הפאזל נרקם ואנו מצליחים להבין את נקודת מבטם..
משהו מהתחושה הפנימית של העובר שמתפתח לתינוק,
שהופך לילד,
שגדל להיות אזרח העולם.
*
בשבעת הפרקים הבאים שתקבלו נמצאים עוד מהחלקים העיקריים של הפאזל, חלקים של תמונה גדולה יותר.
זהו הזמן הטוב ביותר להתעדכן כדי להתכונן להגעתם של ילדי המחר.
ככל שרבים יותר מאיתנו יוכלו להבין את הצורך בשינוי,
השינוי פשוט יתרחש.
אני מאמינה שכאשר נעדכן את עצמנו, נבריא את עצמנו, ונוכל לאפשר עתיד בריא יותר.
אם נחיה את ההבנות הללו אני מאמינה שצפוי לנו עתיד בריא ומשגשג.
בעוד ארבעה ימים תקבלו את המסר הראשון.
ועד אז הנה משימה עבורכם: נסו להיות עם השאלות הבאות:
- מהן האמונות שלכן בקשר למסוגלויותיהם של עוברים ותינוקות? ומה עיצב אותן?
- מהן הדוגמאות שראיתם באשר לדרך בה אפשר להיות עם עוברים ותינוקות?
לקבלת המשך פרקי הספר, שבעת המסרים מילדי המחר הכנסו להרשם בדף זה:
הערה בקשר לשפה:
שקלתי האם להשתמש בשפה גברית ("עובר", "תינוק") או בשפה נשית ("עוברית", "תינוקת") במסרים הבאים. וזה מעניין שלא ניתן לדעת אם זה הוא או היא בתחילת הדרך.. (עד שבוע 8 עדיין לא ניתן לראות אם העובר היא היא או הוא).
ההחלטה היתה שכל פרק יכתב בשפה אחת ולכן, המסר הראשון יכתב בשפה נשית בגוף יחיד ("עוברית", "תינוקת"), המסר השני בשפה גברית בגוף יחיד (עובר, תינוק) וכן הלאה.
סימוכין:
- סיפור זה לקוח מתוך סיפרה של דר' וונדי אן מקרתי: "מקבלים בברכה את פני המודעות"
McCarty, W. A. (2009). Welcoming consciousness: Supporting babies’ wholeness from the beginning of
life–An integrated model of early development. Santa Barbara, CA: Wondrous Beginnings Publishing
2. סיפור זה לקוח מתוך עבודתה הטיפולית של מור נווה בגישת "מטאמורפאזה".
