כותרת	עמוד
מבוא | "הדרך פנימה היא היא הדרך החוצה"	2
אירועי מעבר – על פי הספרות הייעוצית-פסיכולוגית	3
לידה ואירועי מעבר	3
המשמעות הפסיכולוגית של המעבר	4
שלבי המעבר	4
מיומנויות התמודדות עם מעברים	7
יישום הידע הייעוצי לעולם ההכנה ללידה	9
אחרית דבר	10
ובנימה אישית	11
ביבליוגרפיה	12

המשפט הזה תופס אותי. תופס אותי חזק. כותב אותו ווילאם ברידג'ס, יועץ וחוקר מעברים בספרו המצוין מעברים והתחלות חדשות .

מאחר וצר עולמי כעולם אשת מקצוע העוסקת בשלבי המעבר והשינוי של הריון, לידה והורות ראשונית, המשפט הזה מיד מזכיר לי את תהליך הלידה ומרכיביו השונים. 

אני מאמינה כי על מנת שהתינוק ייצא החוצה, על אמו לעבור תהליך פנימי עם עצמה. בין אם התהליך הזה הוא תהליך של התכנסות, תהליך הכולל כניעה לאירוע בלתי נשלט, תהליך שבו האישה עוברת מסע פנימי עמוק בתוך נבכי נפשה וחייה. על מנת לצאת החוצה כאמא, להוציא תינוק מתוכך, עליך לנבור פנימה. פנימה אל תוך האמונות שלך על עולם הלידה, על אמהות, פנימה אל תוך מנגנוני ההתמודדות שלך בחיים עם מצבי לחץ , עם מצבי אי ודאות, עם סיומים ופרידות ועם התחלות חדשות. אני כותבת את כל זה מתוך הבנה שרמות המגע והרצון לגעת בשכבות האלה משתנות מאישה לאישה, ובתוך אותה אישה בתקופות שונות בחייה.  

אני כותבת את העבודה הזו בנושא זה מאחר ואני מרגישה כי כמדריכות הכנה ללידה וכדולות, אנו יכולות להיתרם מאוד מידע ייעוצי פסיכולוגי ואנתרופולוגי אודות מעברים בחיים. אני מאמינה כי מחובתנו להעביר הלאה את הידע הזה בקורסי ההכנה ללידה כמדריכות ובפגישות ההכנה ללידה כדולות.

הידע הזה עליו אני מדברת ובקרוב מאוד אפרט איננו רק ידע תיאורטי החיצוני לנשים ולזוגות אותם נלווה. הידע הוא גם ידע סובייקטיבי המשתנה מאם לאם, הקשור לנסיבות חייה, לעברה האישי והמשפחתי ולרקע התרבותי ממנו היא מגיעה. תפקידנו בהכנה ללידה הוא גם להקנות כלים אשר יאפשרו לנשים ובני / בנות זוגן להציץ פנימה אל תוך מערך האמונות וההתנסויות שלהם על אירועי מעבר בכלל ועל הלידה והמעבר להורות בפרט. כלים אלה, לתפיסתי, יהיו משמעותיים יותר עבור בני הזוג מאשר ידע חיצוני אשר אינו תמיד פוגש מקום פנימי אשר בשל לקלוט אותו.

ובהקשר הזה, קשה לי שלא לצטט שוב את ברידג'ס, אשר על פניו נראה כי איננו מודע למקצוע הדולות בעולם.

מובן שברידג'ס מתכוון כאן לתהליכי מוות ולידה מחדש כתהליכים סימבוליים המתרחשים בכל מעבר. אך תראו עד כמה זה פרדוקסלי שאנו, שיכולות לקרוא לעצמנו גם "מיוטיקס" (נו, אנחנו רגילות כבר ליוונית) איננו מחזיקות בידע פורמאלי אודות מעברים וכיצד הם משפיעים על אנשים. הרי ממש אנחנו הן אלה שמושיטות עזרה בתהליכי לידה ויש שיגדירו גם בתהליכי מוות. מיוטיקסיות יקרות – הגיע זמננו להרחיב את עצמנו והגדרתנו. אנסה לסכם את הידע שצברתי אודות מעברים, ורלוונטי לענייננו – אירוע הלידה והמעבר לאימהות.

 

אירוע מעבר מוגדר כאירוע המבטא חוסר המשכיות ביחס לאירועי חיים קודמים. אירוע המעבר הוא בדרך כלל קצר. יכולות התמודדות שנלמדו קודם לכן בחיים צצות על מנת לסייע לאדם "לשחרר" ולסגל מחדש ערכים, מערכות יחסים והתנהגויות חדשים (Brammer, 1992).

אנחנו יכולות להבין מהגדרה זו כי:  

בעוד שהגדרה זו שמה דגש הן על החוץ והן על הפנים, כלומר הן על האירוע עצמו והן על המשאבים הפנימיים שיש לאדם על מנת להתמודד עם האירוע, על פי ברידג'ס המעבר הוא פנימי בלבד. הוא מבחין בין המושג "שינוי" שהוא במצב (בחוץ) ומבהיר כי לעומתו המושג "מעבר" הוא פסיכולוגי (בפנים). כלומר, המעבר הוא איננו האירועים עצמם אלא הכיוון הפנימי החדש וההגדרה העצמית המחודשת הנחוצים על מנת להטמיע את השינויים.

אירוע הלידה, בנוסף להיותו אירוע מעבר כוללני – פיסיולוגי, פסיכולוגי ורוחני מאוד משמעותי בחייה של אישה – כולל בתוכו מעברים רבים נוספים. מעבר בתוך שלבי הלידה עצמה - מהשלב הלטנטי לשלב האקטיבי, שלב המעבר, שלב הלחיצות ויציאת התינוק והשיליה, מעבר מהבית לסביבת הלידה (בדרך כלל בית חולים), מעבר מייאוש לתקווה, מעצב לשמחה וחוזר חלילה, וכמובן המעבר הבלתי נתפס לעיתים לאמהות.

ואכן, ניתן לראות את הלידה, בהיותה אירוע מעבר, כתהליך המכיל שלבים די צפויים שזורמים מאחד לשני. רוב מדריכות ההכנה ללידה מכינות זוגות ללידה כשהנחה זו טמונה בראשן כאשר הן מלמדות על שלבי הלידה הידועים. ההנחה היא שכאשר ניקח את האירוע הכאוטי, המפחיד שטומן בתוכו אי ודאות גדולה שנקרא לידה, ונלמד זרימה של שלבים די צפויים המתרחשים בתוכו, הדבר עשוי מאוד להרגיע ולתת תחושה של שליטה במקום שחווה חוסר שליטה גדול.

גישה נוספת תתפוס את הלידה כאירוע מעבר אחד ב"טיימליין" (בציר) של החיים. הלידה היא פרק אחד בתוך ספר החיים. ניתן לדמות אותה לסוג של מסע עם התחלה אמצע וסוף, שהדמות המרכזית היוצאת להרפתקה – האמא – היא הגיבורה שלו. הלידה יכולה להיתפס כאירוע מעבר הדרגתי או פתאומי, כאירוע שהאמא בחרה בו או שנכפה עליה. 

כך, גישת "ללדת מבפנים" (Birthing From Within), אשר איתה אני עובדת, משתמשת בידע העתיק והחכם המצוי בסיפורים מיתולוגיים על מנת לתווך להורים "שערים" שיפגשו בתוך אירוע המעבר של הלידה. דנית צור אלמוג, אחת מהדולות שייבאו את הגישה לארץ, כותבת על הגישה:

 

לדעתי, ההסתכלות על הלידה כעל פרק אחד בחיים מתוך פרקי מעברים רבים שחווינו, היא מאוד אופטימית. כל עוד התמודדנו בעבר עם אתגרים הקשורים למעברים שונים, רכשנו רפרטואר של יכולות התמודדות והתנסינו, נוכל לצלוח באופן מיטבי גם את המעבר הזה. אז, למעשה, בתוך הסיטואציה החדשה, הלא מוכרת והמפחידה של לידה, ניתן להיאחז במוכר – בניסיון החיים שלנו, במשאבים ובכוחות שכבר צברנו בהתמודדות עם מעברים אחרים בחיינו ואלה הצפויים להתגלות בהמשך. כמכינות ללידה, כדאי לנו להחזיק בתובנה הזו ולהעבירה הלאה לזוגות שאנו מכינות.  

ההשפעה הפסיכולוגית של אירוע המעבר על האישה מתבטאת בדרך כלל בחוויה של אובדן. תרגיל קטן להמחשה: נסי להיזכר אילו אלמנטים מחייך הקודמים איבדת כאשר הפכת אמא.

אירוע המעבר בהכרח דורש שינוי, אשר בתורו דורש תביעות חדשות מנשים. אלמנט החידוש שבשינוי, אשר מגיע עם אירוע המעבר, גורם לנשים בדרך כלל להרגיש לא בנוח. תחושות האובדן וחוסר הנוחות מביאות לתחושת צער אשר דורשת תהליך של התאבלות. לעיתים קרובות, אירועים חיוביים כמו חתונה וקידום בעבודה, כמו גם לידה ומעבר לאמהות, עשויים להוביל לתחושת האובדן הזו. החוויות החיוביות האלה תובעות מהאישה להסתגל למצבים חדשים ולוקחות אותה מאזור הנוחות שלה אותו הוא מכירה (Brammer, 1992). ושוב, אנו יכולות לראות עד כמה היבטים של חיים ומוות שלובים להם יחדיו – על מנת לעסוק בחיים – להשתנות, ללדת מחדש משהו בתוכי ומחוצה לי – עלי להתייחס גם למוות ולאובדן הכרוכים בדבר.

לפי ברידג'ס, את כל מעברי החיים מרכיבים (1) סיום (2) אזור ניטרלי (3) התחלה חדשה. בכל מעבר, ישנו תהליך קשה שבו משתחררים מהמצב הישן (1), מתייסרים בשום מקום המבלבל של מצב הביניים (2), ומשנסים מותניים לקראת המצב החדש (3).

ננסה להבין קצת יותר לעומק מהו כל שלב ושלב :

מהאנתרופולוגיה אנחנו יכולות ללמוד כי חברות שבטיות פעמים רבות שמות דגש על מעברים באמצעות טקסים (למשל, טקס ובו הנערה הופכת אישה והנער הופך גבר). ברידג'ס מציין כי אחד היתרונות בטקסי מעבר הוא שהם מבהירים כי הסיום כרוך במוות סמלי. אכן ,לקראת הלידה, אנו יכולות להקל על המעבר לאמהות על ידי עריכת מעגל לפני הלידה – "מעגל לידה" - עבור האמא[2].

בדרך כלל איננו יודעות שאנו זקוקות לסיום. אנו ממשיכות לעיתים לנוע על פי הקצב הפנימי של החיים שהיו לנו במצבנו הקודם. כשאנו הופכות אמהות, אנו נדרשות "לחזור לעניינים" במהרה, וכמעט ואין לנו את פסק הזמן להסתגל לאמהות, כי מיד "צריך" לחזור לעבודה. לעיתים, כמנגנון התמודדות, אנחנו מעוניינות לנוע בקצב הפנימי של החיים שהיו לנו במצבנו הקודם, במעין הכחשה של השינוי העצום שעובר עלינו.

כולנו מפתחות תגובה אופיינית לדברים שמסתיימים. הגורם הפנימי בתגובה הוא המצב המנטלי שלנו, ויתכן שההתנהלות הזו כל כך מוכרת שקשה לזהותה. ברידג'ס בספרו מעורר אותנו להיזכר בתגובות שלנו לסיומים בחיים, ולשים לב לכך שכאשר משהו מסתיים בחיינו, ההתנהלות הישנה מופעלת מחדש. כלומר, סגנון התמודדות עם סיומים כבר קיים במערכת שלנו. ולכן שינוי מאוד חיובי כמו הפיכה להורים עשויה לגרום לאותו צער ובלבול שחשנו בעבר בעקבות סיום עצוב של יחסים משמעותיים. זה מאוד משחרר בעיני לתפוס שחלק מהרגשות והטלטלות שאנו חוות בעת מעבר, אין להם שום קשר לסיטואציה הנוכחית אלא פשוט לדפוס – לסגנון ההתמודדות עם סיומים שאותו אנו מביאים איתנו למעבר.

 

ברידג'ס ממשיג לנו את מה שאנחנו יודעות: תהליך ההשתנות במהותו הוא תהליך של מוות ולידה מחדש. בכל התחלה חדשה אמיתית ישנו כאוס, אנרגיה טהורה, שאליו האדם חייב לחזור. הכאוס מפחיד רק מנקודת המבט של ההוויה הקודמת. מכל נקודת מבט אחרת הוא נראה כמו החיים עצמם, שעדין לא לבשו צורה באמצעות מטרה וזהות.

בהווה בעת השינוי הכל עמום. במהלך השינוי קשה לדעת מה בדיוק מסתיים ומה יבוא במקומו (יש נשים שהמשפט הזה יתחבר להם במדויק לחוויה של צירי הלידה). יום אחד נדמה שהכל מתפרק, למחרת החיים ממשיכים כרגיל, ואנחנו שואלות את עצמנו אם כל הקשיים שלנו הם פרי דמיוננו. אנחנו מחפשות סימנים שיעזרו לנו לפענח את המציאות: עד כמה הדברים אכן השתנו, וכיצד השינויים באמת משפיעים על חיינו. נשים שהפכו אמהות טריות, יכולות לחלוטין להזדהות עם התיאורים הללו. כמנחת מעגלי אמהות לאחר לידה, אני פוגשת ללא הרף את החוויה הזו, שמשותפת לאימהות רבות כל כך בחודשים הראשונים שלאחר הלידה. בחיים שלאחר הלידה, הרזולוציה יכולה להיות של רגעים ולא של ימים. רגע אחד "הכל בסדר" ואני מאושרת, וברגע הבא דכדוך עמוק מציף אותי. הקוקטייל ההורמונאלי המיוחד לאחר לידה גם אחראי לכך כמובן והנה אנו למדות שכל זה קורה גם בשל האופן הפסיכולוגי שבו אנו מתמודדות עם מעברים.  

(3) התחלה חדשה – "סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר" - הרבה חוכמה יש בקלישאה הזו. תרגיל מצוין שאפשר לתת לזוגות בקורסי הכנה ללידה הוא להיזכר בהתחלות חשובות בחייהם מהעבר. איך זה הרגיש להתחיל X? מה עזר להם להתחיל? מה עזר להם בדרך? ברידג'ס מייעץ כיצד להתחיל. הדבר הראשון שהוא אומר הוא פשוט להפסיק להתכונן ולהתחיל לפעול. בנוסף, הוא ממליץ להתחיל להרגיש שיש זהות ביניכם לבין התוצאה הסופית של ההתחלה החדשה. כמו כן, יש להתקדם עם הדברים צעד אחר צעד, לאט לאט. הדברים הקטנים המתסכלים בהם אנו מכתתות את רגלנו – מהם צומחים... ואולי הטיפ הכי חשוב בעיני בזמן התחלה חדשה, ברידג'ס ממליץ שלא להתעסק בתוצאות. התעסקות זו עלולה להזיק.  

על פי הספרות הייעוצית, שלוש הנחות בסיסיות עומדות מאחורי מושג ההתמודדות עם מעברים:

(1) יש לנו מאגר גדול של אפשרויות להתמודד עם אירועי חיים בדרכים יעילות.

(2) יש ביכולתנו ללמוד עמדות ומיומנויות התמודדות נוספות, יעילות עוד יותר.

(3) יש ביכולתנו לצמוח מהאתגר של התמודדות קונסטרוקטיבית ויצירתית עם מעברים.

כמו כן, המחקר הוא מאוד אופטימי ומעיד על כך כי ניתן ללמד מיומנויות התמודדות יעילות בסדנאות (בתוך Brammer, 1991).

ניתן לחלק את מיומנויות ההתמודדות עם מעברים לשלוש עיקריות: (1) בניית תמיכה (רישות, משפחה וחברים), (2) הבנייה מחדש של קוגניציות- אמונות, (3) ניהול גורמי לחץ (Brammer and Abrego, 1981).

על מנת לבנות רשתות תמיכה, נדרשות המיומנויות הבאות – אשר ניתן להעביר בקלות בהכנה ללידה ולהורות. הצעד הראשון הוא לבקש מהזוגות לעשות רשימת מלאי של כל הדמויות שעשויות לתמוך בהם בשעת המעבר להורות (הורים, אחים ואחיות, חברים, אנשי מקצוע שונים ועוד). השלב הבא הוא להעריך את סוג התמיכה שכל אחת מהדמויות יכולה לתת (אוזן קשבת, אהבה, חברות, הכנת אוכל, עזרה כספית, עזרה עם התינוק וכו'). ובתוך אותה רשימה לראות אילו צרכים עתידיים קיימים ויכולים לצוץ, אך אין להם כרגע מענה ברשת החברתית הקיימת, ואז לשקול הקצאה תקציבית לטובתם.

בעצם בתרגיל כזה בקורס הכנה ללידה, גם לימדנו ותרגלנו יכולת התמודדות, גם הכנו את הזוג ללידה ולתקופת הפוסט פרטום וגם הארנו את הצרכים הנדרשים במהלך התקופות. פעמים רבות, אני שומעת במעגלי האמהות שאמהות חשות שאף אחד לא סיפר להם על הדברים הקטנים האלה בתקופה הראשונית לאחר הלידה. והנה ההזדמנות לעסוק בכך.

רשתות תמיכה אינן רק נחלתם של הורים חדשים. רצוי מאוד שאנחנו, נשות מקצוע במקצועות הליווי, הייעוץ והטיפול, אשר מצויות בנתינה מתמדת לנשים אחרות, נזכור לתמוך גם בעצמנו וזו בזו באמצעות רשתות תמיכה מקצועיות שאנו יכולות להקים בחיים הוירטואליים והאנושיים כאחד.

מיומנות ההתמודדות באסטרטגיה זו היא לשנות חשיבה שלילית דרך דיבור עצמי לחשיבה יותר חיובית ואופטימית. התהליך הזה הוא לא פשוט מאחר ודפוסי החשיבה שלנו הם איתנו מימים ימימה.

מיומנות התמודדות נוספת היא הפסקת חשיבה שלילית, ברגע שאחת כזו צצה בעת אירוע המעבר. נסי לומר לעצמך "עצרי" ברגע שאת מזהה דפוס חשיבה שכזה.

גישה זו מנוגדת לגישת "תרפיה ממוקדת לידה" (ה-BOT) אותה פיתחה קרן פרידמן גדסי ובה אני מלווה- אשר מעודדת את האישה לפגוש כל תחושה שעולה בה. על פי גישה זו, מתוך המפגש האותנטי וההסתכלות על התחושות והתחושות אודות התחושות, כולל תחושות הגוף, עשויה להתרחש תנועה[3].

מיומנות אחרת היא אשרור הכוחות והמשאבים שיש ברשותי להתמודד עם המעבר. ניתן לכוון את הזוגות לערוך רשימה כזו של כוחות ונקודות החוזק שיש ברשותם בדרכם להפוך הורים. כמו כן, המלווים בלידה, הדולה ובן/בת הזוג, יכולים להזכיר לאמא את המשאבים שיש לה על מנת לצלוח את הלידה תוך כדי הלידה.  

מיומנויות ההתמודדות אשר מסייעות לנו לנהל גורמי לחץ הן ניהול של מתחים פיזיולוגיים ו"התחזקות" קוגנטיבית ורוחנית.

לחץ פיזי מופחת על ידי שיטות כמו הרגעת השרירים, תרגולי נשימה, דמיון מודרך ומכשיר ביופידבק וכלים שונים מהרפואה המשלימה. תרגול מתמשך שבו השרירים מתכווצים ומשתחררים הוא חשוב מאוד על מנת שתגובת הרגיעה של הגוף תתעורר. לימוד נשימות וטכניקות עיסוי כחלק מהארסנל להתמודדות עם צירים הם כמובן מוכרים בקורסי ההכנה ללידה, כבר משיטת לאמאז פורצת הדרך ועד לימינו.

הטכניקות שצוינו בסעיף מספר 2 – הבניה מחדש קוגנטיבית – מסייעות לחסן את האישה נגד תגובות לחץ קשות. דוגמה לעולם הלידה היא לתפוס את הלידה כאירוע ידידותי וכאירוע טבעי ונורמלי ברצף החיים. כאשר אני חווה את הכאב של הלידה, מאוד קשה לי להרגיש את התועלת שלו. אבל אם אלמד על הכאב הזה מראש ככאב שמקדם את התינוקת שלי באגן בדרכה החוצה, ככאב שהמשמעות שלו היא חיובית, ואם אצליח להתמודד עם הכאב הזה בלידה בנוכחות מלאהובתחושה שליטה יחסית (ולכן זה לא משנה כרגע אם מדובר בלידה טבעית או רפואית או בתוצאות המיילדותיות), תחושת ההערכה העצמית שלי עשויה מאוד לגדול. אני יכולה לצאת מאוד מועצמת מהלידה.

עמדה יעילה אחרת להתמודדות עם מעבר בחיים היא לתפוס אותו כאתגר. יש נשים שירצו להתיידד עם השינוי מאחר והם יחוו אותו כאתגר, כצמיחה, כהזדמנות לפתור בעיה קשה.

שיטות רוחניות, כמו מדיטציה, ובעולם הלידה – ניתן למנות את "ימימה – חשיבה הכרתית", גישת "ללדת מבפנים" היפנובירת'ינג ושיטת קיי – מסייעות לאישה להתמודד עם גורמי לחץ. השיטות האלה עוזרות גם בהיבט המציאותי והפרקטי של לידה וגם ברמת ה"רוח" – הן נותנות המשגה לגבי המשמעות, הייעוד וההגשמה. 

אז מה אנחנו כבר יודעות?

 

ברידג'ס כותב כי "הצמיחה בטבע מאופיינת בהאצה ובשינוי עונתיים. העניינים מתקדמים לאט במשך זמן מה, ונדמה שלא קורה כלום (מישהו הזכיר את הפאזה הלטנטית של השלב השני בלידה? הערה שלי) ופתאום קליפת הביצה נסדקת, הענף מנץ, הנוצות נושרות. כך גם אנחנו. אם לא נבין את תקופות השינוי הטבעיות האלה, נטפח תקווה חסרת תועלת שהשינוי יפסח עלינו ויאפשר לנו להמשיך בחיינו כבעבר."

אחד היתרונות הגדולים ביותר של מעבר הוא הידע המוגבר אודות העצמי. אנשים לומדים על יכולות ההתמודדות החזקות שלהם כמו גם על האזורים בהם הם מאוד פגיעים. הם לומדים מה הם יצטרכו לקראת המעבר הבא (Brammer, 1991). זוהי בדיוק העבודה שנעשית בעיבוד סיפורי לידה בגישת ה-BOT. עיבוד הסיפור אינו לצורך החיטוט בפצע, בעבר, אלא לצורך קונקרטי של המציאות העתידית (למשל, אילו דברים אישה יכולה ללמוד על עצמה מסיפור הלידה הקודם שיעזרו לה להבין את התנאים להם היא זקוקה בחוויית הלידה הבאה). מעבר למודעות העצמית שעשויה לעלות, במעברים טמון גם הפוטנציאל להתחבר לחוכמה המצטברת הבינדורית של המשפחה, הקהילה, התרבות. גם כאן, אנחנו יכולות לתרום לעניין על ידי מתן אפשרות לאקספלורציה של האמא על סיפורי הלידה שהיא ספגה מאמה, מסבתה, דודותיה וכדומה. האמא יכולה לכתוב בבית את סיפורי הלידה שהיא יודעת או ממש לשאול ולראיין את מי שאפשר ושמוכנה לדבר על כך. זו יכולה להיות הזדמנות של ממש לראות איפה אני רוצה להיות כמו, ואיפה אני רוצה להתבדל, מה אני לוקחת איתי ומה אני לא לוקחת איתי, מהו הידע שאני כבר מחזיקה אודות לידות, ואפילו בצורה מאוד עמוקה ולא תמיד מודעת. תרגיל, שבעיני עשוי לעורר מודעות רבה של האישה לאמונות והעמדות שלה ביחס ללידות.

בראמר חותם את מאמרו באומרו כי אחד הדברים הכי משמעותיים שיועצים יכולים לעשות עבור אנשים אשר נמצאים במעבר חיים (life transition) הוא לקדם את המודעות לכך שהם לא לבד, שהם יכולים ללמוד המון מהחוויה וכי הם עשויים לצאת מחוזקים יותר מהחוויה ביחס למצב בו היו לפני השינוי. ואני מעוניינת לחתום עבודה זו במבט האופטימי הזה. אז אמנם רוב הדולות ומדריכות ההכנה ללידה הן לא יועצות בהכשרתן, אבל פעמים רבות אנו צריכות להפגין כישורים מאוד דומים (אמפתיה גבוהה, תקשורת בין אישית גבוהה, כישורי הקשבה והבנה מעולה של סיטואציות חברתיות, ועוד). אני חושבת שהזוגות שאנחנו מלוות ללידה יכולים להיתרם מאוד אם נחזיק עבורם גם את הידע הזה, ונטפטף אותו בין כל המידעים האחרים החשובים, לא באופן תיאורטי, אלא באופן חוויתי שיאפשר להם לחקור את עצמם, את האופן שבו מדויק ונכון להם להגיע ללידה, את יכולות ההתמודדות והמשאבים שלהם ואת האופן שבו הם מפרשים את האירוע.

כמחזיקה בכובע המרובע של "יועצת", "מנחת קבוצות" "דולה" ו"מדריכת הכנה ללידה", חשתי צורך להמשיג מעט לעצמי ולנשות מקצוע אחרות בתחום ההריון והלידה את שאני יודעת מהכובעים שלי טרום הכניסה למקצועות ההריון והלידה. חלק מהדברים הם מאוד טריוויאליים, חלקם תיאורטיים וחלק מאוד פרקטיים ומשמעותיים. אני מקווה שתוכלי להשתמש אפילו בנקודה אחת שנגעה בך ושיתאפשר לך להעביר אותה הלאה לאמהות והאבות אותם את מלווה. עבורי כתיבת העבודה הזו היא סוג של סגירת מעגל, יצירת קשרים בין עולמות הידע והתוכן השונים שאני מחזיקה בהם. יש בזה משהו מאוד מרגש ליצור ולחקור את ההקשרים האלה. להכניס את העבר לכאן ועכשיו. מרגיש לי מאוד שלם ומדויק.

 

 

---