מסכימה איתך שעוני זה לא שמחה. ואולי אדם עני לא צריך להביא ילדים - זה כבר נושא לויכוח נפרד
אבל כאן לא מדובר על עוני אלא על סדר עדיפויות. הבחירה כאן היא בין לתת לילד הראשון את המקסימום לבין תכנון המשפחה כפי שלנו נראה אידאלי.
תאורית ההכנסה הפרמננטית אומרת שאדם לא חי לפי ההכנסה שלו בכל רגע נתון אלא "מיישר קו". היום הההכנסה שלנו נמוכה מההוצאות אבל בגיל 50 המצב יתהפך. אז מתי נביא ילדים? בגיל 50? אם יש אפשרות ואמצעים "להלוות" כסף מהעתיד להווה, זה הזמן לעשות זאת. מותר להיות במינוס כשהילדים קטנים. במחשבה תחילה, באחריות, אבל מותר והגיוני ואני בטוחה שבמבט אחורה כמה שנים מהיום נראה שזאת היתה ההחלטה הנכונה.
משפחה שהפרש הגילאים בין הילדים הוא 6 שנים למשל, שונה ממשפחה עם הפרש של 3 שנים או שנתיים. לא אמרתי יותר טוב או פחות טוב, אבל זה משהו אחר. וההחלטה "לחכות" עם הילד הנוסף מסיבות כלכליות היא החלטה שאין ממנה דרך חזרה.
|
תוכן התגובה:
|