מצטערת, אבל אצלנו השארנו הכל פחות או יותר אותו דבר. העציצים במקום, כל הקרמיקה של הפירות עדיין על הרצפה. המגירות מצוידות בידיות, ושקעי החשמל בשלהם.
כשעמליה התחילה לזחול היא אמנם התקרבה לחוטי חשמל, אבל אני זיכיתי אותה בקריאה חד משמעית של "לא", והרחקתי אותה מהאזור. פעמיים-שלוש-אולי ארבע. וזהו. היא הבינה לא להתקרב. עם מגירות המטבח אותו דבר. בכל פעם שהיא פתחה, התקרבתי אליה ואמרתי לה להיזהר, ושהאצבעות שלה עלולות להיתקע וזה יכאב. היא קבלה קבץ' אחד, לא דרמטי במיוחד, ומאז היא נזהרת. פותחת וסוגרת מגירות כרצונה. על העציצים בכלל לא הייתי צריכה לבזבז אנרגיה.
אז יכול להיות שהיא ילדה נינוחה מהרגיל, אבל זה מה שעבד אצלינו.
השינויים היחידים שהנהגנו: סילוק הסכינים החדות ממגירות בהישג ידה, ודחיסת הספרים במדפים הנמוכים, צפופים-צפופים כך שהיא (ואנחנו) לא תוכל להוציא אותם. טיפ של דודה של בנהז"ש שבאמת עובד.
|
תוכן התגובה:
|
