|
9/5/2005 11:45
|
ליאורקה
|
מאת:
|
|
השאלה היא איך זה הגיע למצב הזה
|
כותרת:
|
מיואשת יקרה,
מצטערת אם אני הולכת להשמע "קשה" אבל איך להגיד את זה... אני חושבת שכולנו צריכים קצת גבולות. בכל מערכת יחסים אבל בעיקר בזוגיות. את אומרת שבעלך לא עוזר ולא נוקף אצבע וקצת לא ברור לי איך יתכן שהוא מרשה לעצמו?
יכול להיות שבעלך גדל בבית שוביניסטי להחריד, שהאמא עשתה הכל והאבא היה מלך וזה המודל היחיד שהוא ראה והפנים. האמנם? את זה רק את יודעת. ויכול גם להיות שבעלך פשוט התרגל שמותר ואפשר לעשות מה שבא לו בלי שום בעיה כי ממילא את לא מבקשת ולא מעמידה שום גבול.
כתבת איזה משפט שקפץ לי - שאת לא אוהבת להתחנן ושבעלך לא טורח להחליף חיתולים כי הרי את עושה את זה כל כך מהר וטוב. האם יתכן שהוא מרגיש קצת חסר תועלת בבית כי את איזו סופר-וומן כזו שעושה הכל בעצמה ועושה את זה טוב? האם יתכן שגם את עוזרת לו להרגיש חסר תועלת? כל אלו שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך.
ועוד משהו - את מציגה את עצמך כקורבן בכל הסיפור וקצת לא ברור לי איפה הקול שלך והרצונות שלך. יקירתי, את לא קורבן. אתם צוות ואת צריכה ללמוד להגיד בכל רם מה את רוצה ולא בצורה קורבנית ונעלבת אלא כמישהי שיודעת מה היא רוצה ויודעת שמגיע לה לקבל את זה כאשת האיש שלה וכאמא. אין שום סיבה שבעלך יצא לחברים אם זה לא מקובל עלייך ויעשה ככל העולה על רוחו בלי לשאול ולהתיעץ איתך. במקום להעלב - תתחילי לדבר ותתחילי מה שנקרא - לשים גבולות. זה נשמע איכס, נכון, אבל לצאת ולהשאיר אותך לבד עם הילדים זה דבר שצריך להיות מקובל ומוסכם ע"י שניכם ולא רק עליו!
הייתי גם מאד מאד ממליצה לך ללכת לטיפול. כמובן שהכי טוב יהיה ללכת לטיפול זוגי ולדבר על הדברים אבל אם בעלך ממש לא בעניין - אל תשללי ללכת לטיפול פרטני. תתפלאי כמה זה יפתח לך את העיניים ויעזור לך להבין איפה את ואיפה הוא בקשר ומה את יכולה לעשות כדי לשנות דברים.
רק בהצלחה והרבה... ליאורקה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|