בתור מי שלא נשפכת מתינוקות לא לי ולא יעלה על דעתי לנשק ולחבק תינוק זר, אני מתייחסת בחשדנות רבה לחיבוקים אינסטנט לילד שבקושי מכירים. אף יותר מזה, אם גננת בגן שאך זה נכנסתי אליו עם בני היתה ישר פורצת בקריאות "איזה מתוק, איזה מקסים", סביר להניח שנפסל הגן, אלא אם כן היתה מתקנת את הרושם בהמשך.
אהבה - אפשר לצאת מנקודת הנחה, ש_רב_ מי שנמצא במקצוע הגננוּת והמטפלוּת אוהב ילדים. אהבה אמיתית תתפתח רק אחרי הכרות. במקום הקריטריון המפוקפק הזה הייתי שמה דגש על כבוד לילד. כבוד הוא גם מדיד יותר ומתבטא בחלק מהדברים ברשימה - האם יש צעקות בגן, האם יש גמישות כלפי ילד שלא מוצא את עצמו בפעילות היזומה, איך לוקחים ילד להחליף חיתול, בהסכמה או בכפיה, האם הגננת שמה לב מיד כשילד מנסה למשוך את תשומת לבה, האם ילד שרוצה על הידים נענה או נדחה, כשמתפתח ריב בין ילדים האם יש גערות או נסיון להבין, האם יש עונשים בגן (וגם כסא מחשבה, המצאה שטנית שכזו, הוא עונש), וכו'.
אני בחרתי גן שלדעתי מצויין. בני בגן מאמצע ספטמבר ואני מרוצה מאוד. כשבחרתי את הגן זה היה אחרי שערכתי "ראיון" מקיף לגננת, שבו היא פרשה לפני משנה חינוכית שעיקרה הוא בדיוק זה - כבוד לילד.
את המחמאה הראשונה מהגננת על בני שמעתי אחרי שהיה בגן שבוע. לא כל פעם שאני לוקחת אותו מהגן אומרים לי כמה הוא משגע, ולא כל פעם הוא זוכה לחיבוק. הוא תמיד, תמיד, תמיד זוכה להתייחסות.
|
תוכן התגובה:
|