4/3/2003 22:38
|
ענבל ל
|
מאת:
|
הללי, ורד, שתיכן ריגשתן אותי עד דמעות. וזה לא קורה לי בד"כ.
|
כותרת:
|
הללי, אם את חיה כמו שאת יולדת (א-לה-נירית שפירא), אני בטוחה שיש לך חיים מדהימים. איזו לידה נפלאה, מהירה, טובה ויפה. כתבת ממש פנינים, כל כך אנושי וטהור. מעורר השראה ומעצים. שמחה ששיין היתה שם איתך לחגוג את הארוע, יחד עם הכלב החמוד וזוגך התומך. אני מאחלת לך ולבני-משפחתך הרבה אושר ורגעי-שמחה, שתתנחמו במהרה ושהגעגועים לא יהיו קשים מדי.
לורד, כל כך הזדהיתי עם מה שכתבת...את תמיד כותבת ברור ויפה ואנושי. גם אני שמעתי את סבא שלי לוחש לי באוזן, יממה לאחר שנפטר, בזמן שישבנו בחדר שלו ואירחנו. הוא אמר "אל תהיי עצובה, הכל יהיה בסדר". באותו רגע, המשקל העצום שרבץ על כתפי נעלם בבת-אחת, והרגשתי שיש לי כוח להתמודד עם הפרידה ממנו והגעגועים אליו. מאז, מאחר והוא היה חובב טבע ומורה דגול לעולם החי, אני מדמיינת שכל פרפר המעופף לו לידי הוא גלגול נשמתו, ושכך הוא שולח לי את אהבתו.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|