השבועות הראשונים אכן אינטינסיביים בטרוף, אבל אח"כ זה משתפר פלאים (לפחות אצלנו היה כך). בשבועיים הראשונים של תינוקי המתוק, הוא לא נתן לי לישון בלילה יותר מ-20 דקות רצוף (אני לא מגזימה, כך היה) וחשבתי שאני יוצאת מדעתי. לבסוף זה הסתיים בכך שהוא ישן עלי (ממש עלי, לא לצידי) כל הלילה, כשהוא מכניס ומוציא את הפטמה שלי מהפה שלו. למרבית הפלא, ומכיוון שהוא השלישי שלי, וידעתי מנסיון שזה לא יהיה כך עוד הרבה זמן, זה לא היה לי קשה במיוחד (מה גם שהוא עדיין היה פצפון ולא כבד, כך שהצלחתי לישון על הגב כשהוא עלי, ללא סבל מיוחד). זה נמשך כך, מספר שבועות, ולילה אחד פשוט ניסיתי לשים אותו במיטתו, והוא ישן שם כל הלילה, למעט הנקה קצרה (שוב, כשאני שוכבת לי ומנמנמת תוך כדי). מאז הוא ישן במיטתו וקם פעם אחת בלילה, כשבד"כ זה ב-5 בבוקר, כך שמ-9 או 10 בערב יש לי הפסקה ארוכה מאוד (הוא בן 5 חודשים אבל זה כך כבר הרבה זמן). עוד הבדל חשוב בין ההתחלה להמשך הוא שזמן היניקה מתקצר מאוד, ושהם לא מחרבנים עם כל הנקה כך שלא צריך להחליף להם באמצע הלילה. מנסיון של חברות שלי שניסו לשלב בקבוק, זה בלבל אותן יותר מאשר את התינוק, מכיוון שהתחילו להן ספקות לגבי תפוקת החלב שלהן, והן התחילו להיות מודאגות מכמה הוא אוכל וכו'. אני חושבת שלמתמידות שבינינו, שמחזיקות מעמד בתקופה הראשונה, שהיא אכן הקשה מכל בענייני ההנקה, יש פרס ע-נ-ק אח"כ, כשההנקה הולכת חלק ובכיף, ושני הצדדים מאושרים ומסופקים ממנה. מצטערת שיצא ארוך. בהצלחה, מירית
|
תוכן התגובה:
|