7/7/2001 22:51
|
ענבל ל
|
מאת:
|
טלילה יקרה,
|
כותרת:
|
קודם כל מזל טוב, באמת אפשר לברך על התינוקת החמודה, על אי-זרוז ואי-חתך.
כמה שאני מבינה אותך, גם הלידה שלי היתה טראומטית מסיבה אחת בלבד: היחס של הצוות. זה גרם לי להישבע שכל זמן שזה יהיה תלוי בי, לא אכנס שוב לבית-חולים ללדת. אני רק מקוה ששפונזי יתחשב ברגשותי ויחליט להיוולד בצורה בטוחה ומהירה אצל אילנה בקליניקה.
אני מעודדת אותך ללכת על תלונה מסודרת עד הסוף, ממניעים אגואיסטיים לגמרי: בזכות תלונות כאלה יש סיכוי להזיז משהו במדינה שלנו. אולי אם כולנו היינו עושות זאת, הדברים היו נראים אחרת. ואני לא התלוננתי אח"כ, שלא תראי אותי כזאת גיבורה, רק רציתי לשכוח מהם ושיעזבו אותי במנוחה. אבל אז גם לא היה לי את הפורום ואתכן, עמיתותי להריון וללידה. ואת מה שאני יודעת היום על כל העסק הזה שנקרא לידה.
לגבי שיבא (ואני מניחה שזה נכון לכל בית-חולים) כנראה שזה עניין של מזל: ביום ג' האחרון ביקרתי קרובת-משפחה שילדה שם. היא עצמה הרגישה בטוחה בלידה משום שהיו שם כל-כך הרבה אנשי-צוות, שבעצם היא רק היתה צריכה לעשות מה שאומרים לה. אני בהחלט מכבדת את הרגשתה זו, ושמחה בשבילה שלא היתה לה חויה שלילית מעודף-צוות (הלידה, אגב, נגמרה בואקום ועם חבל-טבור מאד מאד קצר). כמוה גם חברתה לחדר במחלקה, שאיתה דיברתי, טענה שהיחס בחדר הלידה היה נהדר; היא הדגישה שכל פרוצדורה היתה נתונה לבחירתה ולשיקול דעתה (למעשה שאלו אותה מה היא רוצה), ושהיא קיבלה יחס אנושי ומתחשב. היחס במחלקה, לעומת זאת, היה מחפיר, ןבזה נוכחתי גם אני בזמן הביקור. למשל ברגע שהמשמרת מתחלפת, כל התינוקות צריכים להתייצב לספירה בחדר התינוקות. לא עניין אותם שהתינוק כרגע למד לתפוס נכון את הציצי ואסור להפריע לו, אפילו לא בשביל מסדר המפקד.
אז כאמור, צוות נעים זה בהחלט עניין של מזל, ורק חבל מאד שלא כל הנשים בצוות מסוגלות להיות אמפטיות ועדינות כפי שנראה שמתבקש.
חיזקי ואימצי! עברת את זה בגבורה ובאסרטיביות למרות שהיית במצב הכי רגיש בעולם, אז אני מאחלת לך שתתגברי על הזכרונות הלא-נעימים ושלא יישארו לך משקעים.
שוב מזל טוב! ענבל.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|