פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
27/7/2001 04:31 עדה מאת:
בית החולים - הרהורים נוספים כותרת:
ראשית - תודה על תגובותיכן המחבקות והתומכות. זה עוזר במידה שאפילו לא דימיינתי לעצמי.

אני הייתי מאוכזבת מבית החולים ברגע שבו נכנסתי לשם, לא בגלל בית החולים עצמו אלא בגלל שמבחינתי זו היתה אופציית ה"גיבוי למקרה צרות" שלא רציתי שתקרה. אני שונאת חוסר אונים יותר מכל דבר אחר, וברגע שנכנסתי לשם התחלתי להרגיש את חוסר האונים. את כל מה שקרה אחר כך, הרגשתי, הבנתי ושפטתי דרך תחושת חוסר הרצון שלי והאכזבה מכך שאני בכלל שם, ואולי זה גורם לדברים מסויימים להראות שחורים ממה שהיו באמת.
גם אז וגם בדיעבד, הרגשות שלי לגבי הטיפול היו חלוקות, כי נתקלתי בכמה אנשים נפלאים שם.
מיילדות שגילו רגישות אלי וטיפלו בי כפי שרציתי (למשל במיון קיבלה אותי מיילדת שהייתי ממש אנטיפטית אליה, בגלל העייפות והאכזבה, והיא בכל זאת הבינה את הצורך שלי לנסות עוד קצת להסתובב ולא להתחיל מיד זירוז, את זה שרציתי לעמוד וללבוש את הבגדים שלי ולטפל בקבלה שלי ולא לשכב שם "בגוף שלישי" בזמן שבעלי עושה את הדברים); המיילדת הראשונה בחדר הלידה, אחיות וגם רופא אחד במחלקת היולדות, חלק מרופאי הילדים של נעמי, היתה אחות מדהימה ביחידת המעבר (שיעצה לנו למי לפנות ואיך לשאול ולבקש את ה"הקלות בעונש" שקיבלנו עבורנו ועבור נעמי, שחיפשה אותנו בכל מקום אפשרי כשנעמי בכתה ולא היינו בחדר, שעזרה לנעמי להתחבר אלי בכל פעם שנעמי היתה כעוסה מדי ואני שלומיאלית מדי)...
לא הכל היה רע, ולא כולם היו חסרי התחשבות, וגם זו סיבה שבגללה היה קשה לכתוב - קשה לכתוב משהו אובייקטיבי במצב כזה. בסוף החלטתי שאני בכלל לא יכולה להיות אובייקטיבית.
אילנה צודקת בטענות שלה שקראתי בהרבה הזדמנויות, שחבל שהיחס הבסיסי הוא אינדיבידואלי, ותלוי ברופא או במיילדת הספציפיים ולא באיזושהי מדיניות, שאותם אי אפשר לבחור. זו כנראה באמת הבעיה.

תוכן התגובה:


תגובות נוספות
26/7/2001  19:20 לעדה-התרגשתי עד דמעות, העיקר שהכל עבר בשלום! - כרמית.שד
26/7/2001  19:45 עדה יקרה מאד... - זולו
26/7/2001  20:27 עדה, ולמרות הכל - שיהיה במזל טוב. - מאיה
26/7/2001  21:03 לעדה... - ריש
26/7/2001  22:00 עדה היקרה, כאבתי איתך כשקראתי את סיפורך - דיאנה
27/7/2001  00:03 עדה יקרה, הזדהיתי מאד עם סיפורך - אמא
27/7/2001  00:39 עדה, - אורית
27/7/2001  01:39 Ada, one of the bravest women I met - Ilana Shemesh, natural midwife
27/7/2001  08:58 אוביקטיביות - ריש
27/7/2001  17:45 עדה כל כך התרגשתי עד דמעות וגם התרגזתי - עידיתוש
27/7/2001  19:32 עדה... - אורית
27/7/2001  20:15 לצערי אני מכירה את חלקו השני של הסיפור - תותשדה
27/7/2001  21:36 עדה, מזל טוב! - מיכל ג.
27/7/2001  22:55 עדה יקרה, - בר71
27/7/2001  23:15 לעדה, - טובה קראוזה - דיאטנית קלינית
27/7/2001  23:17 עדה יקרה , חיבוק גדול ועוד.... - ענת סימון
28/7/2001  00:20 עצוב, אבל... - ORNA
28/7/2001  11:33 עדה - רותי קרני הורוביץ
28/7/2001  13:21 רותי. - תיתי
28/7/2001  17:21 שוב תודה רבה על העידוד - עדה
28/7/2001  20:06 למה אצלנו הבירוקטיה כזאת דפוקה - עידיתוש
28/7/2001  20:26 עד כמה שידוע לי - טובה קראוזה - דיאטנית קלינית
28/7/2001  22:26 פרטים לגבי הארכיון בתל השומר - בר71
28/7/2001  22:39 לעדה, אהבה וחיזוקים. מהן המילים??? - הדס
28/7/2001  22:45 עדה, הלב נשבר - ענת ב
29/7/2001  08:39 עדה, ליבי איתך... אין לי עוד מה לומר (ל"ת) - ענבר
29/7/2001  10:39 Always Have A Dream - ריש
29/7/2001  22:23 לריש - עדה


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש