יכלותי ממש לחוש את הבינה נושבת ממילותיך... אני מנסה למצוא רגעי מודעות ולמידה בחווית האמהות, והם שם, בכל רגע, אבל כל רגע נבלע לי ברגע הבא... אני מרגישה שעל מנת לאפשר לעצמי לצמוח אני צריכה לעצור ולהתבונן, ולהתכוון. זה לא ממש זורם אצלי. אולי זה כך עם ילדה ראשונה, כבר עברה יותר משנה ואני עדיין חווה הסתגלות. זו למידה, חוויה רוחנית, שצומחת באמת מתוך החומר. האמהות כל כך גשמית - אוכל, נקיון, בגד, מגע, גוף ועוד גוף. זו למידה שמתרחשת בתוך מקום שבו מחוברים, בדבק חם גוף, רגש, ואנרגיה. שכל גם, הנה אנחנו כותבות ומעבדות את החוויה. מה שבא לי באמת להביע זה שאני מרגישה צורך במעגל אמהות שיש בהן כוונה להתפתחות וצמיחה מתוך האמהות, מקום עם עומק, גוף, רגש, רוח, וחשיבה. מעגל שבו אוכל לעצור ולהתבונן ולחוות. לא מזמן עשיתי, במסגרת מעגל הלמידה והצמיחה ה"רגיל" שלי תרגיל קטן שהביא לביטוי את חווית ה"התמסרות" שאני חשה כאם. זו תחושה משחררת, לבטא במעגל את מה שיושב בפנים.
טוב, אלו הם הרהורי... תודה שבאת והעלת את העניין. ולפיכך- תודה לאמא שלך (ואבא גם), לאור ולעדן...
שבת שלום.
|
תוכן התגובה:
|