אתמול, לאחר שקראתי את דעותיכן, הלכתי לבריכה אחה"צ, רק אני, בלי פיצית, ומה זה שחיתי שם... אני משתדלת לשחות פעמיים בשבוע, אבל אתמול זה לא היה סתם שחייה. הוצאתי שם מרץ עד שהרגשתי את כל השרירים בידיים וברגליים, ואז ידעתי שרק ככה אפשר להגיע למשהו. אני חייבת להתמיד. למרות שכפי שאתן יודעות, תמיד מוצאים משהו חשוב ודחוף יותר לעשות. אז אני מסמנת לי את אתמול כתחילתה של ההפרדות שלי מהבטן. דרך אגב, כשאני מדברת עם חברות על הילד הבא, תמיד אני אומרת שקודם כל אני רוצה להוריד את הבטן של הילדה הראשונה, ורק אחכ להכנס להריון... אז קדימה. וזה נכון שאני גם יכולה להשתמש במילת הז.., אבל בסהכ זה על עצמי שאני שמה ז.. לא על אף אחד אחר. כי אני נשארת עם עצמי מול המראה ומול ארון מלא בגינסים שלא עולים על הקצה של הפופיק...
תודה על העידוד והעזרה להגיע להרגשה הנכונה.
תודה, נני
|
תוכן התגובה:
|