אני חייבת לומר, סליחה שאני נדחפת עם עצמי, אבל כל כך הרבה דברים בסיפור שלך הזכירו לי את שלי (לפני שלושה חודשים וקצת): המיילדת שלא מאמינה שירדו המים (איך נעלבתי), ההרגשה הכללית ש'הכל בסדר' ג-ם כשהמוניטור לא היה תקין והייתי צריכה להישאר מחוברת, והכי הכי - הצורך הנוראי הזה ללחוץ, כשכל ציר נדמה כסוף העולם... עד שאפשר סוף סוף לעשות את מה שהגוף מצווה. איזה כיף - הזכרת לי דברים טובים. תמשיכו להנות ביחד! נועה
|
תוכן התגובה:
|