האמת היא שלא חשבתי על זה- לו נשארתי בבית, היא הייתה נולדת בבית... ואז מי יודע מה היה קורה.. לחץ, אמבולנס, פחד, לוקחים לי אותה.. בררר.. לידת בית כדאי לתכנן מאד.. הפתיעה אותי במיוחד המיילדת שלי, שאחרי שהכל נגמר שאלה אותי מה דעתי על לידות בית ואם חשבתי ללדת בבית בעצם, כי אני "ממש הטיפוס" (גם בגלל ההגעה המאוחרת, וגם כי הלכנו מייד הביתה). אמרתי לה שאני דווקא חשבתי על זה הרבה, אבל אישי חשב על זה מעט מאד :))) אולי בפעם הבאה, מי יודע. לא היה לי תסריט הפעם, (נועה), הנחתי שמה שיקרה הוא שמתאים לי ממילא, עם ובלי תסריט... למעט הקרע (וואחד קרע...) . ואנקדוטה אחרונה שנזכרתי, ממש לפני שהלחיצות התחילו, נכנסה אישה (מיילדת? לא יודעת) שאמרה:"טוב אם אף אחת כאן לא יודעת ליילד בכריעה אז היא חייבת לשכב על הגב!" והמיילדת שקיבלה אותי ענתה לה :"היא כבר יולדת, מה את רוצה, שנשכיב אותה בכח?!" בדיעבד, יכול להיות שאם הייתי מסכימה לשכב לא הייתי נקרעת ככה, אבל מצד שני, סביר להניח שהיה חתך, כך שממילא היו תפרים.. ולכל מי שלא מכירה- TRUMILL מבית אלטמן היא משחה הומיאופטית אולטימטיבית לתפרים. אני פחות משבוע אחרי, ויש שיפור עצום. יש להם גם כדורים TRUMILL- שלושה ביום, מתחת ללשון, בנות- סוף הדרך בהתאוששות מהלידה. חיבוקים לכולם ושוב תודה. :)
|
תוכן התגובה:
|