תודה על סיפור הלידה הנהדר, המושקע והמפורט, שינוכס ברשותך (אפשר?) ומיד למדור לידות הבית שלנו. תודה על הזכות שנתת לכולנו להיות שותפים בזעיר אנפין בחוויה בזמן אמת, זכות מאתגרת רגשית במיוחד, אגב!. אני לא יכולה לשים בדיוק את האצבע ולומר, אך יש לי תחושה שנולד בך משהו כביר עוד טרם הלידה, ושהשתתף בלידה בצורת עד נוכח, כזה שסירב להתרגש לאורך כל הלידה, עם כל הדרמה, והנוכח הזה מורגש לי מאד גם בין השורות של סיפור הלידה כפי שהבאת אותו. לעיתים אני מרגישה בסיפורי לידה במין שסע שנוצר בין הדרמה, ובין העד הנוכח, השותק. משהו מפוצל וחמקמק שקשה לתארו, אך הוא מרתק, בלתי ניתן לאיון ולהתעלמות. נדמה לי שאת יודעת על מה אני מדברת, למרות ש'זה' מצוי אולי רק בשולי המציאות. מצפה בשקיקה לראות לאן תתעלי את מה שנולד בך. לא נראה לי שתוכלי להעלימו זמן רב. שוב סליחה על האזוטריה, ואפרופו סליחה - מצטרפת לדיאנה. מדוע התנצלות או אזהרות לפני סיפור ארוך? אני מכינה לי כוס מילק-שייק דמיונית ומתרווחת בחיוך לאחר שלטי אזהרה כאלו, ובוודאי לא רק אני. ומזל טוב, ואושר ונחת ועושר ובריאות והרבה ימים של חסד.
|
תוכן התגובה:
|