שאישה צריכה להאמין ביכולת שלה ללדת, טבעי או לא טבעי זה באמת עניין של הרגשה. הרבה מכאבי ההריון והלידה נובעים מפחדים, פחד מהכאב, פחד מאיך זה יהיה, חוויה כל כך חדשה ובלתי מוכרת, ועוד עם כל ההקשרים שיש כיום בין לידה לרפואה. מה שיפה כאן בסיפור זה מה שרותם העבירה, המסר הזה שאפשר ללדת, שלא צריך לפחד, שגם אם לידה כואבת וארוכה בסופה קורה דבר מופלא ואדם חדש מגיח אל אוויר העולם. כשאני ילדתי את אלה היה שלב בו לא האמנתי שאוכל לשאת יותר את הכאבים, וצעקתי לאפידורל למרות שהייתי כבר בשלב פתיחה מתקדם. בסופו של דבר המרדים התעכב ואני הצלחתי ללדת בלי אפידורל ובקלות רבה הרבה יותר מהלידה הראשונה של ערבה שהיתה עם אפידורל. רציתי אפידורל כי פחדתי מהכאב. לא היתה לי תומכת לידה אבל היתה לי מיילדת מצויינת שנתנה לי עידוד ובשתיים שלוש לחיצות חילצה ממני תינוקת גדולה כמעט בלי חתכים. רציתי ללדת בלי אפידורל ובסופו של דבר הצלחתי ולדעתי הרבה בגלל שהאמנתי שהגוף שלי מסוגל לכך. הלידה הבאה בטח תהיה עוד יותר פשוטה. כל אישה יודעת איך ללדת וכמה כיף כשיש מישהי שתומכת ועוזרת בחוויה המופלאה ביותר בעולם. שבוע טוב וגמר חתימה טובה וברכות לא' ולרותם.
|
תוכן התגובה:
|