לרותי - התרגשתי עד דמעות. תודה. גם אותי סיוון לא מכירה, אבל אשמח אם תמסרי לה גם את איחולי, וכן את תודתי, על שהסכימה לשתף אותנו בחוויה הפרטית-כל-נשית המופלאה הזו.
לאילנה - האם תוכלי גם את לשתף אותנו בחוויה כפי שאת חווית אותה, כמיילדת וכאישה? אני מתלבטת בנושא עכשיו, ולמעשה אני (אנחנו, כי בעלי שותף מלא, והוא תומך ומעודד באופן מרגש ממש) כבר על סף החלטה. כל פיסת מידע נוספת מאד מחזקת ונוסכת עוד בטחון, ובאופן אישי, חשוב לי לשמוע גם אותך ואת הדרך שבה את רואה את הדברים.
אז לרותי ולאילנה יחד - אלו הן חלק מהשאלות הרבות שעולות אצלי: כמה זמן לקח? ממתי היתה אילנה נוכחת? ולמה לא אצלה בקליניקה? במה נעזרתן? האם היה נוכח בסביבה גם בן-זוג? עד כמה היתה דרושה הנחיה ו/או עזרה שלכן, ביחד ולחוד? ולא פחות חשוב - מה קרה בליס, ואיך מסתדרים הלאה עם הבירוקרטיה הנדרשת, וכל הפרטים שעליהם שאלה איימי למעלה?
המון תודה.
|
תוכן התגובה:
|