15/10/2003 23:19
|
אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית
|
מאת:
|
קהיון חושים ולבורה - מה זה פוסט פארטום
|
כותרת:
|
קודם כל תודה גדולה לענת על הדיון הנחוץ הזה! צודקת, הפוסט פארטום ממש לא מדובר מספיק. בכל היבט שלו. למי ששאלה, פוסט = אחרי, פארטום = פרידה. הכוונה היא לתחושה שיש לאחר סיום של פרוייקט גדול ופרידה ממנו, הדאון שאחרי ההיי, והמושג משמש הרבה במונחים של אחרי לידה, כי הסערות הרגשיות שלאחר הלידה מאד משמעותיות ואין מי שלא חוותה אותם בדרך כלשהיא או במידה כלשהיא. קראתי, התרגשתי וכמובן גם נזכרתי. כמו דניאלה, גם אני זוכרת אחרי הלידה ראשונה קהיון חושים, ואני חושבת שהיה נהדר שנתנו לי לגיטימציה להרגיש ככה, שהכינו אותי לזה שלא תמיד מיד מתאהבים בילד, ושהתחושה הדומיננטית הרבה פעמים היא פשוט של שוק, הלם ההסתגלות. עוד דברים שאני למדתי - לא לתכנן. כלום. להיום בכוננות ספיגה למה שיצוץ. לי הפריע נורא נורא שאף אחד לא סיפר כמה התפרים כואבים ומציקים (אבל לנשים שכאן בפורום זה באמת אל סוד). לקרוא את מה שרותי כתבה כאן באתר על פוסט פארטום ומה שצריך בשבילו, זה פשוט אדיר. כל מילה בסלע. לנתק את הטלפון כשלא מתאים, ולענות ולברבר שעות כשצריך. לצאת בלי לפחד לטייל כאילו שיש לאן ללכת, ואחר כך אפשר לטייל גם בלי מטרה ובלי להרגיש טיפשיות על כך. זהר'קה, אצלי זה בכי מסדרות טלויזיה שפעם אהבתי, ואי יכולת להתמודד עם מהדורות חדשות וכל מיני מראות מרגשים שפעם בכלל לא חשבתי שהם מרגשים. בכי בשירים? למי היה זמן לשמוע מוזיקה מאז וכמעט עד עתה... ולנונה - נסי לחפש "סיגלגלי", כי נדמה לי שהדיון היה גם סביבה. ואם אני טועה, זה פשוט כי הזיכרון שלי נדפק אחרי הלידה (וגם את זה לא צפיתי). אורית
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|