15/10/2003 23:38
|
מעיין של ליב
|
מאת:
|
אוקיי - עכשיו אני מבינה למה אני רוצה להיות דולה פוסט פארטום
|
כותרת:
|
שאני ניזכרת בשבועות הראשונים שלי בבית עם הקטנה שלא ינקה והשאיבות האין סופיות ......יוצא לי לא יוצא לי כמה יוצא לי כל הבית צבא ואני בבונקר. פוסעת לי בין המיטה לשירותים עם תפרים שורפים ויושבת עליהם לא מעט בשאיבות כל שעתיים עם המדלה ממש רומן צמוד. איך שאתן מכירות אותי מי שבינכן מכיר...אני מעיין - שלושה חודשים אחרי לידה מוצאת את עצמי בדכאון אצל הרופאה עם כדורים ברעדה שהכל יעבור כי כבר נימאס לי ליראות רק צבע אחד כל היום (לא לבן). עד שהבנתי שאני בדכאון עד שהעשן התפזר ויכולתי ליראות בבירור שזה זה. את הכדורים לא לקחתי - יצאתי לעבוד איפרתי כמה שיותר איפרתי ובכיתי כמעט בא זמנית ובסוף איך שהוא ליב גדלה אני גודלת עוד כמה ימים ליב בת שנה לא מאחלת לאף אחד את הדכאון שעברתי. מקווה שלא ניסבול כל כך כל הדרך עד ההריון בתוכו ואחריו.... מחשבות..... אין סוף.... מעיין. ליב נולדה ב 26/10 הינה זה בא....
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|