פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
15/10/2003 23:52 ליאתיתי מאת:
יא ווארדי איזה דיון נוגע כותרת:
ורד - גמרת אותי.
תראו, לי לא היה ככה קשה. אני כבר מנסה לחשוב אולי אני מדחיקה משהו, אבל תפס אותי משפט (ותסלחו לי שאני לא זוכרת מי כתבה אותו) שלא משנה כמה את שאקלית ואסרטיבית - זה קורה לכולן.
אז אולי זו הבעיה, ואולי זה היה המזל שלי.
אני וויתרתי - מראש. לא ציפיתי לשלוט בשום דבר. קיוויתי לשלוט בעצמי.
בדיעבד אני יכולה לראות שעשיתי לי איים פיצקיים של שליטה כדי להרגיש איזשהו חיבור למה שהיה קודם. למשל, בבי"ח, לכבוד התפרים הייתי שוטפת כל פיפי, ובמקלחת יצא שאמרתי לעצמי - יללה, כבר נשטוף את כל הגוף, יללה, נסתבן לגמרי, יללה גם סבון פנים... ואז הייתי יוצאת וממשיכה את שיטת שלושת השלבים המבורכת של קליניק (מי פנים, לחות), דאודורנט טרי ורפאל לפטמות. ככה כל פיפי התקלחתי מכל החדש ונעשיתי לשניה וחצי טריה ו"ישנה" - נקיה כמו פעם (ושלא לדבר על כמה טוב עור הפנים שלי הרגיש (:).
אמא שלי דווקא באה כל יום, אבל לגמרי בגלוי - כדי להיות עם שי. הביאה לי אוכל, אבל ראו שזה משהו שמתבצע במסגרת התפקיד, מטלה, יציקה, כאלה, והכיף שלה זה להסתכל על הפלא ולחכות שתחייך אליה. בכלל, התחושה שאת ממש אבל ממש לא מעניינת אף אחד (חוץ מאת טל) זה גם משהו שציפיתי לו, וכנראה מאוד השלמתי איתו. דרשתי אוכל, דרשתי שלא יבואו, דרשתי שכן יבואו - הכל, אבל הכל היה מותר לי כמו שנועה כתבה - ואני הלכתי עם זה עד הסוף. אני לא מעניינת אותם? - אחלה, אבל אני כרטיס הביקור לנכס המופלא, ועל כרטיס כזה שווה - צריך לשלם. אני הייתי מאוד זקוקה ל"כסף" לסוגיו.
אני לא זוכרת את התקופה הזו כטובה, או יותר מדי כייפית. אני זוכרת שממש רציתי שהיא תרדם, וניסחתי תפילות שלמות של משא ומתן על כמה זמן רצוף היא תישן. ודווקא ההתאהבות אצלי התחילה אפילו מהבטן. אבל עדיין - איזו שאיבה.
לא רציתי לדבר בטלפון, לא רציתי שום קשר עם העולם החיצון. הוא לא עניין אותי. כל מה שרציתי היה לספק את שיקי, לספק אותי, לשמור את טל במצב תקין, וכמה שיותר שקט.
אני זוכרת שבאיזשהו שלב קלטתי שהמקלחות שלי בערב, אחרי ההנקה, כששי ישנה וטל היה בבית, נעשו יותר ויותר ארוכות. למרות העייפות הזוועתית עמדתי שם המון, בתוך הזרם, כשהאזניים לא שומעות כלום, והעיניים נעצמות תחת שטף חמים. זה היה החופש שלי. מקום בו לא יכולתי לשמוע את שי בוכה, לא יכולתי לענות לטלפונים, לענות לטל, לחייך, אפילו לא להסתכל על שום דבר. לא יכלו להקפיץ אותי החוצה בשביל מוצץ או חיתול. זה היה שלי. קטעים שהאיים שלי כולם קשורים למקלחת... (: אבל האני כ"כ הולך לאיבוד בתקופה הזו, שאני חושבת שרק ככה הייתי מוכרת לי וחביבה. ולא מוכרת לי עיפה או מוכרת לי מבולבלת או מועקת. ריחנית וחביבה.
צללתי לתוך הבועה שלנו, לא רציתי לצאת, ולא הסכמתי להכניס כמעט אף אחד.
עם החמה היו כמה בעיות - אני התעצבנתי על טל, והוא העביר את המסר.
היתה רק פעם אחת שהרגשתי נחנקת, כי טל הסכים שאחותו תגיע באיזה ערב שהייתי ח-י-י-ב-ת את השקט שלי (וגרנו אז ביחידת דיור בגודל של זית - אין לאן לברוח). אז נשברתי. רציתי לברוח מהבית, לברוח מהכל, פשוט יצאתי ו"ברחתי" לרחוב. כל הזמן הייתי בהיסטריה של מה יקרה אם היא תרצה לינוק, ואז זה נחת עלי לגמרי - שאני לא יכולה לברוח יותר. חייבת להסתפק בבריחות הקטנות וזהו. אחרי שחזרתי וטל נבהל כמו שצריך הפגזנו באיזה ריב עם המון המון בכי (מעולה ומומלץ מאוד!), ואז טל עשה את הסוויץ' והבין ממש שאני לגמרי לא גמרתי להיות במוד הריון, ואיפה שגמרתי אני במוד הרבה יותר רגיש, הרבה יותר מבוהל, הרבה יותר קטנה. זה נורא חשוב שהם ידעו את זה. ואפילו שלהם קשה - לנו קשה יותר, ואנחנו צריכות להישאר העדיפות הראשונה. מה שהם מסוגלים לשים בצד - שישימו. ואותנו במרכז. כי בהתחלה זה פחות או יותר אמא שמחזיקה תינוק, ואבא שתומך באמא. גם אם הוא עוזר, מעורב, רגשי למהדרין - זה פשוט לא אותו דבר. וגם את זה כדאי שהם ידעו מראש. נראה לי חבל על מלחמות של סתם.
אז מה לעשות:
-להכין את השיחיה שהתקופה הרגישה לא נגמרת בלידה אלא הרבה אחריה. מתי?- שאלה טובה. (:
-להכין את כל הקרובים יותר ופחות לאיזו מתקפת הורמונים אכזרית. לפעמים קל יותר שפוטרים איזה משהו שלך ב"זה ההורמונים" מאשר להתחיל להכנס לריבים והעלבויות.
-להכין את כל מי שבאזור שיכין לכם אוכל.
-לא להרגיש חייבת לאף אחד חוץ מלאוצרון, לעצמך, וקצת גם לבעל (:
-לא לנסות להבין, לסדר, לתכנן, למדר שומדבר. לא להלחם. הלידה זו קפיצה רצינית (בתקווה שלכולנו היא תהיה קפיצת ראש חלקה) - אחריה צריך לצלול. תנו לחיים להציף אתכם למעלה לאט לאט.
-גם אלה שממשיכות כאילו כלום, הסופרוומניות האלה.. לדעתי זה לא נכון. צריך להתערבל, צריך להסחף בזרם החזק. אין שום סיבה למה לא לעשות זאת.
-כן למצוא כל יום נקודות קטנות של שפיות מוכרת. ממש בקטן. וממש שלכן.
-לצ'פר את עצמכן איפה שרק אפשר. זו תקופה באמת לא קלה- ומגיע לכן.
-לישון. או אפילו לשכב במיטה עם עיתונים למאותגרות ההרדמות הקצרה מדי.. לנוח. לנוח. לנוח.
לידות מדהימות והתאוששות אמיתית, שלמה קלה ונפלאה- לכולנו!
ליאתיתי.

תוכן התגובה:


תגובות נוספות
15/10/2003  11:25 פעם צמח פה באופן ספונטני - ורד
15/10/2003  11:36 אדרבא - קראתי את סיפורה של כלבובה והצטמררתי. אז יאללה בנות, להתחיל להקליד, ואולי נקבץ את זה כמו שהוצע אז ליד המאמר המצויין על הפוסט פארטום (ל"ת) - annat
15/10/2003  12:30 רעיון מדליק - סאלוש
15/10/2003  12:40 אתן יכולות להסביר בדיוק מה זה פוסט פארטם? לא מכירה את הביטוי. (ל"ת) - בורה
15/10/2003  12:41 טוב, עד כמה שזכרוני מגיע - ורד
15/10/2003  12:51 אוי annat - ההודעה שלך הגיעה אלי בדיוק בזמן... - שירין
15/10/2003  13:00 ורד - ראיתי את ההודעה שלך רק אחרי ששלחתי - את מתארת בצורה כל-כך מוחשית ומדויקת הרבה מהתחושות שהיו לי - שירין
15/10/2003  13:00 שירין - למה אנחנו לא הולכות לקורס הכנה להורות? - ורד
15/10/2003  13:19 אחח ורד, איזה דיון נפלא, הזכרת לי נשכחות - אסנת ש.
15/10/2003  13:35 וואלה ורד, את כל-כך צודקת - - שירין
15/10/2003  14:03 ורד, מדהים איך זוכרים הכל, לא? - אסנת ש.
15/10/2003  14:25 אסנש, גם אני מרגישה ככה לגבי אמהות טריות.. - רוניתה
15/10/2003  14:36 וזה הזמן לאתגר אותכן... (ל"ת) - נונה
15/10/2003  14:37 כן כן כן כן כן - בלו
15/10/2003  15:19 ורד, הבאת אותי לדמעות (ל"ת) - annat
15/10/2003  16:53 מה הייתן משנות? - עינת
15/10/2003  17:27 עזרה עזרה עזרה - annat
15/10/2003  18:00 אוי ריגשתן אותי מי לא ייחלה שהילד שלה יישן כבר - רוי
15/10/2003  18:38 טוב נו, you talked me into it גם אני מתחילה לשפוך! :) - סאלוש
15/10/2003  18:45 ורד, כבר פעם שניה היום שאת עושה לי חור בלב - נועה
15/10/2003  19:13 ולגבי 'מה הייתי עושה אחרת' - נועה
15/10/2003  20:49 סאלוש - נועה
15/10/2003  20:57 אוי ברח לי ולט שמתי לב, אז הנה האתגר: - נונה
15/10/2003  21:11 ורד, גם אני בכיתי בגללך... - נונה
15/10/2003  21:31 ורד-מדהימה הכתיבה שלך - פיצי
15/10/2003  21:41 אני לא זוכרת יותר מדי - סיס
15/10/2003  21:43 חוויה אחרת לגמרי... - במבי
15/10/2003  21:52 תיקון ניסח, וטפו-טפו-טפו - במבי
15/10/2003  22:16 וואו בנות איזה דיון מדהים !!! ורד החזרת לי בגדול על הדמעות ההן אה...? - זהר
15/10/2003  22:53 בנות, איזה דיון יפהפה! - דניאלה
15/10/2003  23:13 איך ילדתי את עצמי - אלה
15/10/2003  23:19 קהיון חושים ולבורה - מה זה פוסט פארטום - אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית
15/10/2003  23:23 לא הספקתי הרבה ליקרוא - ורד- נורא מתחברת למה שכתבת כל כך נכון!!!!!!!!!!!1 (ל"ת) - מעיין של ליב
15/10/2003  23:38 אוקיי - עכשיו אני מבינה למה אני רוצה להיות דולה פוסט פארטום - מעיין של ליב
15/10/2003  23:47 נועה, הרגת אותי אני מתה עלייך! (ל"ת) - סאלוש
16/10/2003  00:12 ליאתיתי את גדולה כרגיל ! אגב מקלחות - זהר
16/10/2003  00:19 ואני מרגישה שאולי אני עדיין שם.. - רוניתה
16/10/2003  01:13 פאסט - פוגרסיב - אורנה*
16/10/2003  08:58 רוניתה, אני חושבת שפה כן מדברים! וגם מה הייתי משנה - אסנת ש.
16/10/2003  10:09 וחברה טובה שלי שראתה אותי אחרי הלידה החליטה שהיא דוחה את הקטע של הבאת ילד... - לולי
16/10/2003  14:32 כמו שרי בדיון ההוא, למען הריוניות שבטח חטפו פה את הפחד של החיים - עתליה
16/10/2003  14:33 נחמה... - אמא ל-2
16/10/2003  15:47 הימים הנוראים - - קרן
16/10/2003  17:13 הכל עובר חביבי (ארוך כאורך הגלות) - זכרונות
16/10/2003  18:50 סאלוש - הרמתי את הכפפה וזה מה שמצאתי (לינקים בפנים) - שירין
16/10/2003  20:37 סאלושית? אני...? תודה (ל"ת) - נועה
16/10/2003  21:59 נועה, כן, כן את... ושירין - תודה, נחמד לי לקרוא את הז - סאלוש
17/10/2003  01:21 וואו, איזה דיון. ת'אמת, מפתיעה את עצמי שאני לא בוכה - שבית
17/10/2003  15:58 שבית - - אורנה*
18/10/2003  21:23 הפוסט שלי - רוניתה
19/10/2003  11:24 הוי רוניתה - בכלל שכחתי את הטי שירטים הרטובים - ורד
5/12/2003  14:29 אחרי כמה זמן מקבלים מחזור? - אני
5/9/2005  16:00 שיעורים - מני


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש