16/10/2003 08:58
|
אסנת ש.
|
מאת:
|
רוניתה, אני חושבת שפה כן מדברים! וגם מה הייתי משנה
|
כותרת:
|
זה אולי המקום היחידי שאני מכירה שבאמת מדברים גם על הקושי של אחרי. אולי אחפש לך אחר-כך דיונים מפעם בנושא, אבל יכולה להגיד לך שפה "מותר" להגיד הכל...אני זוכרת שכל כך הצטערתי שהגעתי לכאן רק שבתי השלישית הייתה בערך בת 8 חודשים, חשבתי כמה הכל היה יכול להראות אחרת אם הייתי מכירה קודם את הפורום ואת הנשמות הנפלאות שיש בו. ממליצה לך לקרוא את הדיון שלינק אליו הובא לפה. נישוק מה הייתי עושה אחרת? אני זוכרת את תחושת הלבד הענקית שהאיש שלי הלך הביתה אחרי הלידה, אומנם היו לי עוד ילדים בבית, אבל אני מרגישה היום שהוא היה צריך להשאר איתי. לא ביקשתי את זה, לא אמרתי כלום, היה לי ברור באותו רגע שהוא צריך להיות עם הבנים, היום זה ממש לא ברור לי...אני חושבת שהייתי יכולה "לפרגן" לעצמי את השארותו. בכלל, אני חושבת שלאיש שלצידך יש מקום מאוד חשוב, לשמור עליך, לסנן מבקרים, להיות איש הקשר שלך לעולם, נשמע מוגזם, אולי...אבל כך אני חושבת. והכי חשוב לדבר!! להגיד מה את רוצה!! אני זוכרת שהאיש שלי היה בטוח שאני רוצה להיות לבד וכך מצאתי את עצמי אחרי הלידה השלישית הכי לבד בעולם למשך שעות, ורק בגלל שלא אמרתי מה אני רוצה והשארתי לו לנחש, לכן לדבר, לדבר ועוד פעם לדבר!!
אסנת
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|