פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

16/10/2003 15:47 קרן מאת: הימים הנוראים - כותרת: החודש הראשון זכור לי כטראומה אחת גדולה. היתה לי לידה מוקדת כך שנפשית ממש לא הייתי מוכנה ללידה ופרט הקטן שמגיע אחריה.. בכיתי, פשוט לא יכולתי להפסיק, יש לי תסריט בראש שאני ומאיר יושבים על המיטה בתל השומר האחות מדברת איתנו, בוילונות סגורים ומסבירה למאיר,קרוע הלב, שככה זה ואז ואני מתחילה לבכות חזק יותר, בקול, באטרף. בכלל כל התקופה הזו היתה עם הדמעה בהיכון, כל מילה, טלפון, החלפה לבן, בדיקה לבן היו גפרור בשבילי. עזבתי את בית החולים בלי התינוק שלי, היה נורא. נקשרתי לבן מיידית ובעוצמה כל כך חזקה, חוסר האונים שלו ושלי, הרגשתי שהוא זקוק לי כל כך, קטן ומסכן, נחיתה דוקרנית לעולם, דקירות, אור גבוה, בלי מגע כמעט, ציפצופים שאפילו אני התחרפנתי מהם לגמרי, גם פחדתי מהנזק לטווח הארוך (למרות שכבר שכחתי מזה, אולי זה הזמן לשאול אם משהי יודעת אם יכול להווצר כזה). ואני הייתי שם בשבילו והוא החזיק לי כל הזמן את האצבע חזק והרגשתי את הכוח שלו וזה חיזק אותי. כשהוא הגיע לשבוע 36 היינו אמורים להשתחרר, הגענו עם הסלקל, לא ישנתי את השעתיים שהייתי רגילה בלילה יום לפני, בהיי הסטרי, האחיות, שכבר לא יכלו לסבול אותי מרוב ששאלתי שאלות והתעשקשתי על כל דבר שמחו יותר ממני, הלכנו לשיחה עם הרופאה שמעיינת במסמכים ופתאום אומרת "לא היום". אני ומאיר בהינו בה, לא יכולתי לדבר, רק בכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי, הסתבר שרק יום למחרת הוא יגיע לשבוע 36 ואנחנו חזרנו עם הסלקל ריק, שוב לחדר ריק ומוכן ולמיטה מוצעת, היינו שפופים. למחרת, השתחררנו סוף סוף והמצב השתפר, אבל עדיין היה קשה. למרות כל העזרה הרבה והאהבה, בן היה כל כך קטן, אסור היה לנשום לידו, היה צריך לרחוץ ידיים, אסור שיהיו איתו יותר משני אנשים בחדר ואני רק הדפתי אנשים מלהגיע וזה היה קשה מאוד ומבאס כי לא כולם הבינו את זה וכולם חיכו שנשחרר אותו. ממש לא היה לי כח לזה. גם התעללתי במאיר, בדיעבד ברור לי שזה הורמונים, לא שאז לא ידעתי את זה רק שהייתי זקוקה למשהו יותר מוחשי... ואוי כמה שהוא היה מסכן, אני במקומו הייתי עוזבת אותי ובורחת ואני מתכוונות לזה. ומכאן הפוסט שלי ממשיך בצורה "נורמאלית" כמו של רובכן... ומשהו שאני זוכרת ממש טוב, שיצאתי מהבית לראשונה (חוץ מהשקילות בטיפת חלב עם בן) היה גשום אז הלכתי לקניון, לבד ופשוט הסתובבתי עם חיוך הסטרי מרוח לי על הפנים, כמו איזה אחת ששחררו אותה אחרי עשר שנים במעשיהו. זהו. מתי אמור להגמר הפוסט הזה? תוכן התגובה: תגובות נוספות 15/10/2003  11:25 פעם צמח פה באופן ספונטני - ורד 15/10/2003  11:36 אדרבא - קראתי את סיפורה של כלבובה והצטמררתי. אז יאללה בנות, להתחיל להקליד, ואולי נקבץ את זה כמו שהוצע אז ליד המאמר המצויין על הפוסט פארטום (ל"ת) - annat 15/10/2003  12:30 רעיון מדליק - סאלוש 15/10/2003  12:40 אתן יכולות להסביר בדיוק מה זה פוסט פארטם? לא מכירה את הביטוי. (ל"ת) - בורה 15/10/2003  12:41 טוב, עד כמה שזכרוני מגיע - ורד 15/10/2003  12:51 אוי annat - ההודעה שלך הגיעה אלי בדיוק בזמן... - שירין 15/10/2003  13:00 ורד - ראיתי את ההודעה שלך רק אחרי ששלחתי - את מתארת בצורה כל-כך מוחשית ומדויקת הרבה מהתחושות שהיו לי - שירין 15/10/2003  13:00 שירין - למה אנחנו לא הולכות לקורס הכנה להורות? - ורד 15/10/2003  13:19 אחח ורד, איזה דיון נפלא, הזכרת לי נשכחות - אסנת ש. 15/10/2003  13:35 וואלה ורד, את כל-כך צודקת - - שירין 15/10/2003  14:03 ורד, מדהים איך זוכרים הכל, לא? - אסנת ש. 15/10/2003  14:25 אסנש, גם אני מרגישה ככה לגבי אמהות טריות.. - רוניתה 15/10/2003  14:36 וזה הזמן לאתגר אותכן... (ל"ת) - נונה 15/10/2003  14:37 כן כן כן כן כן - בלו 15/10/2003  15:19 ורד, הבאת אותי לדמעות (ל"ת) - annat 15/10/2003  16:53 מה הייתן משנות? - עינת 15/10/2003  17:27 עזרה עזרה עזרה - annat 15/10/2003  18:00 אוי ריגשתן אותי מי לא ייחלה שהילד שלה יישן כבר - רוי 15/10/2003  18:38 טוב נו, you talked me into it גם אני מתחילה לשפוך! :) - סאלוש 15/10/2003  18:45 ורד, כבר פעם שניה היום שאת עושה לי חור בלב - נועה 15/10/2003  19:13 ולגבי 'מה הייתי עושה אחרת' - נועה 15/10/2003  20:49 סאלוש - נועה 15/10/2003  20:57 אוי ברח לי ולט שמתי לב, אז הנה האתגר: - נונה 15/10/2003  21:11 ורד, גם אני בכיתי בגללך... - נונה 15/10/2003  21:31 ורד-מדהימה הכתיבה שלך - פיצי 15/10/2003  21:41 אני לא זוכרת יותר מדי - סיס 15/10/2003  21:43 חוויה אחרת לגמרי... - במבי 15/10/2003  21:52 תיקון ניסח, וטפו-טפו-טפו - במבי 15/10/2003  22:16 וואו בנות איזה דיון מדהים !!! ורד החזרת לי בגדול על הדמעות ההן אה...? - זהר 15/10/2003  22:53 בנות, איזה דיון יפהפה! - דניאלה 15/10/2003  23:13 איך ילדתי את עצמי - אלה 15/10/2003  23:19 קהיון חושים ולבורה - מה זה פוסט פארטום - אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית 15/10/2003  23:23 לא הספקתי הרבה ליקרוא - ורד- נורא מתחברת למה שכתבת כל כך נכון!!!!!!!!!!!1 (ל"ת) - מעיין של ליב 15/10/2003  23:38 אוקיי - עכשיו אני מבינה למה אני רוצה להיות דולה פוסט פארטום - מעיין של ליב 15/10/2003  23:47 נועה, הרגת אותי אני מתה עלייך! (ל"ת) - סאלוש 15/10/2003  23:52 יא ווארדי איזה דיון נוגע - ליאתיתי 16/10/2003  00:12 ליאתיתי את גדולה כרגיל ! אגב מקלחות - זהר 16/10/2003  00:19 ואני מרגישה שאולי אני עדיין שם.. - רוניתה 16/10/2003  01:13 פאסט - פוגרסיב - אורנה* 16/10/2003  08:58 רוניתה, אני חושבת שפה כן מדברים! וגם מה הייתי משנה - אסנת ש. 16/10/2003  10:09 וחברה טובה שלי שראתה אותי אחרי הלידה החליטה שהיא דוחה את הקטע של הבאת ילד... - לולי 16/10/2003  14:32 כמו שרי בדיון ההוא, למען הריוניות שבטח חטפו פה את הפחד של החיים - עתליה 16/10/2003  14:33 נחמה... - אמא ל-2 16/10/2003  17:13 הכל עובר חביבי (ארוך כאורך הגלות) - זכרונות 16/10/2003  18:50 סאלוש - הרמתי את הכפפה וזה מה שמצאתי (לינקים בפנים) - שירין 16/10/2003  20:37 סאלושית? אני...? תודה (ל"ת) - נועה 16/10/2003  21:59 נועה, כן, כן את... ושירין - תודה, נחמד לי לקרוא את הז - סאלוש 17/10/2003  01:21 וואו, איזה דיון. ת'אמת, מפתיעה את עצמי שאני לא בוכה - שבית 17/10/2003  15:58 שבית - - אורנה* 18/10/2003  21:23 הפוסט שלי - רוניתה 19/10/2003  11:24 הוי רוניתה - בכלל שכחתי את הטי שירטים הרטובים - ורד 5/12/2003  14:29 אחרי כמה זמן מקבלים מחזור? - אני 5/9/2005  16:00 שיעורים - מני

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש