פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

16/10/2003 17:13 זכרונות מאת: הכל עובר חביבי (ארוך כאורך הגלות) כותרת: אוי מה שהדיון הזה עושה לי, אני בשבוע ה-40 להריוני השלישי ובבום אחד חזרו אליי זכרונות מהעבר בכזו עוצמה וחיות, אני משתפת אתכן. פוסט פארטום ראשון לפני 10 שנים. אני אמא?? אני אמא... אני אמא! הציצים כואבים לי, גודש נוראי, נראים ומרגישים כמו אשכול ענבים, אאוץ' התפרים...אני בקושי הולכת, יושבת משתינה...מרגישה שאף אחד לא מבין אותי...אני בוכה... באו לתקן משהו בדירה... זה מישהו מבני דודנו...אולי הוא מחבל, אני פוחדת שיפגע באפרוח שלי, אני סוגרת את הדלת שלו, אני עומדת ליד הדלת עם סכין מטבח מוחבא מאחורי גבי. אם הוא יתקרב לכאן... אני לבד....אני כנראה מטורפת... אמא היתה כמה ימים מלווה אותי במבטיה בביקורתיות הרגילה שלה.."אני לא זוכרת שהיה אצלי ככה"...(כנראה שזה רק אצלי...) היא סגורה במטבח ומבשלת, היא לא יכולה לדבר איתי. היא מחוברת לביפר מהעבודה ומחכה לרגע שתוכל לסמן וי ולעוף מפה. היא הולכת אחרי מספר ימים. זו הקלה בשבילי, לבטח גם בשבילה, אבל גם קושי עצום כי בכל זאת היו גם דברים נוחים בנוכחות שלה. אני אוכלת בקושי, מכריחה את עצמי... מרגישה בחילות כל הזמן...איפה ה"היי" שהיה ביומיים הראשונים אחרי הלידה... עם התאבון העצום... הכל היה לי טעים... מרגש... מבטיח... ופתאום....נפילה שכזו. הנקות סביב השעון, כל בכי קטן מקפיץ ומבהיל אותי, לא מספיקה להתקלח,לאכול, העייפות הורגת אותי, אני מטושטשת לחלוטין מתהלכת סביב בטמטום חושים, לא קולטת מה שמדברים אליי, עונה בדיליי על כל פניה אליי. אני לא רוצה לראות אף אחד, אבל גם זקוקה נורא לאחרים. בן הזוג שלי חוזר מלימודיו בערב, אני דוחפת לו את האפרוח בפנים מרירות. רוצה להתפנות לטיפול מינימלי בעצמי, אבל גם את זה אני לא יכולה לעשות בשלווה כי אני כל הזמן קשובה לאפרוח, בטוחה שרק אני מסוגלת לטפל בו ולהבין אותו. חמותי מגיעה, במקרה יש לה כנס באוניברסיטה. היא מחכה שאציע קפה, אני מציעה, אני מכינה. אני גמורה מעייפות, אני חייבת להתקלח, התפרים צורבים והדימום הזה, אני מתהלכת בתחושה שיש ביצה טובענית בין רגליי. אני מבקשת ממנה להשגיח על הקטן 10 דק' שאוכל קצת לשטוף את עצמי. היא מתנצלת, היא חייבת לרוץ, רק קפצה לקפה, אולי פעם אחרת... אבל.... הזמן חולף, הגוף מתחיל להחלים, מזל גדול עם בן הזוג שעושה כל מה שביכולתו להקל אם כי נראה שכל מה שעושים לא מספיק. ההנקות מתאזנות, הוא יונק נהדר, גדל, אני גאה בעצמי. הציצים שלי שתמיד היו כמעט שטוחים ולא האמנתי שיוכלו להזין אפרוח קטן ורעבתן כזה מזינים אותו ובגדול.אנחנו ברומן מטורף בינינו. ההורמונים... הו ההורמונים המטריפים הללו מגיעים לאיזו סטטוס קוו נסבל למרבה ההקלה שלי, אני חוזרת לעצמי, אבל ממקום אחר, שונה. המילים "אני אמא" לאט לאט מתחילות להיות לי טבעיות יותר... בקטן התאהבתי מייד אבל מה שהרגשתי יותר מכל היה החרדה לו ועכשיו גם זה מסתדר, אני בוטחת מספיק גם בו וגם בעצמי, אנחנו נשרוד את זה שנינו... ומה הייתי עושה אחרת? על חלק מאיתנו בלגאן ההורמונים שאחרי הלידה יכולים להשפיע מאוד בקיצוניות, כמובן שאם זה מתמשך, לפנות מיד לטיפול. למזלי הטירוף הגדול חלף לאחר מספר שבועות, ועם יכולת ההכלה של בן זוגי ותמיכה של פסיכולוגית מהעבר שהגיעה למספר ביקורי בית כדי להרים אותי מהרצפה עברתי את זה. תמיכה תמיכה תמיכה פיסית רבה... אם ההורים או החמים לא מסוגלים לעשות זאת, לא רוצים, עושים אבל גם הורסים רגשית... לשלם, לגייס כסף, בשביל לקנות עזרה, מבשלת, מנקה, דולת פוסט פארטום, מה שאפשר.זה לא מאזן הורמונלית אבל זה מקל, מאפשר, חוסך אנרגיות יקרות. לדבר ולשפוך בלי חשבון למי שאפשר, לגנוב זמן לעצמך, קפה עם חברה, סיבוב חלונות ראווה, לא משנה מה. חשוב חשוב חשוב לישון, לנוח כמה שאפשר אפילו חצי שעה, שעה מה שיש. אם יש יומיים קשים במיוחד, לשאוב חלב, להשאיר את הקטן עם הבעל וללכת לחברה לישון מספר שעות. גיליתי שבבית זה לא הולך, כי אני שומעת אותו בוכה ולא מסוגלת לעמוד מנגד. לזכור שזה חולף, זה זמני, הכל נראה הרבה יותר טוב אחר כך. לזכור שכמו שהריון אחד לא דומה למישנהו באותה אישה גם פוסט פארטום אחד לא דומה למישנהו. בפעם השניה הקשיים היו הרבה יותר נסבלים ולמדתי גם לפרגן לעצמי עזרה בכל מחיר. כמו כן לא כל אחת עוברת את זה כך כפי שחלק מהכותבות מציינות, כך שמה שכתבתי משקף את החוויה שלי בלבד. תוכן התגובה: תגובות נוספות 15/10/2003  11:25 פעם צמח פה באופן ספונטני - ורד 15/10/2003  11:36 אדרבא - קראתי את סיפורה של כלבובה והצטמררתי. אז יאללה בנות, להתחיל להקליד, ואולי נקבץ את זה כמו שהוצע אז ליד המאמר המצויין על הפוסט פארטום (ל"ת) - annat 15/10/2003  12:30 רעיון מדליק - סאלוש 15/10/2003  12:40 אתן יכולות להסביר בדיוק מה זה פוסט פארטם? לא מכירה את הביטוי. (ל"ת) - בורה 15/10/2003  12:41 טוב, עד כמה שזכרוני מגיע - ורד 15/10/2003  12:51 אוי annat - ההודעה שלך הגיעה אלי בדיוק בזמן... - שירין 15/10/2003  13:00 ורד - ראיתי את ההודעה שלך רק אחרי ששלחתי - את מתארת בצורה כל-כך מוחשית ומדויקת הרבה מהתחושות שהיו לי - שירין 15/10/2003  13:00 שירין - למה אנחנו לא הולכות לקורס הכנה להורות? - ורד 15/10/2003  13:19 אחח ורד, איזה דיון נפלא, הזכרת לי נשכחות - אסנת ש. 15/10/2003  13:35 וואלה ורד, את כל-כך צודקת - - שירין 15/10/2003  14:03 ורד, מדהים איך זוכרים הכל, לא? - אסנת ש. 15/10/2003  14:25 אסנש, גם אני מרגישה ככה לגבי אמהות טריות.. - רוניתה 15/10/2003  14:36 וזה הזמן לאתגר אותכן... (ל"ת) - נונה 15/10/2003  14:37 כן כן כן כן כן - בלו 15/10/2003  15:19 ורד, הבאת אותי לדמעות (ל"ת) - annat 15/10/2003  16:53 מה הייתן משנות? - עינת 15/10/2003  17:27 עזרה עזרה עזרה - annat 15/10/2003  18:00 אוי ריגשתן אותי מי לא ייחלה שהילד שלה יישן כבר - רוי 15/10/2003  18:38 טוב נו, you talked me into it גם אני מתחילה לשפוך! :) - סאלוש 15/10/2003  18:45 ורד, כבר פעם שניה היום שאת עושה לי חור בלב - נועה 15/10/2003  19:13 ולגבי 'מה הייתי עושה אחרת' - נועה 15/10/2003  20:49 סאלוש - נועה 15/10/2003  20:57 אוי ברח לי ולט שמתי לב, אז הנה האתגר: - נונה 15/10/2003  21:11 ורד, גם אני בכיתי בגללך... - נונה 15/10/2003  21:31 ורד-מדהימה הכתיבה שלך - פיצי 15/10/2003  21:41 אני לא זוכרת יותר מדי - סיס 15/10/2003  21:43 חוויה אחרת לגמרי... - במבי 15/10/2003  21:52 תיקון ניסח, וטפו-טפו-טפו - במבי 15/10/2003  22:16 וואו בנות איזה דיון מדהים !!! ורד החזרת לי בגדול על הדמעות ההן אה...? - זהר 15/10/2003  22:53 בנות, איזה דיון יפהפה! - דניאלה 15/10/2003  23:13 איך ילדתי את עצמי - אלה 15/10/2003  23:19 קהיון חושים ולבורה - מה זה פוסט פארטום - אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית 15/10/2003  23:23 לא הספקתי הרבה ליקרוא - ורד- נורא מתחברת למה שכתבת כל כך נכון!!!!!!!!!!!1 (ל"ת) - מעיין של ליב 15/10/2003  23:38 אוקיי - עכשיו אני מבינה למה אני רוצה להיות דולה פוסט פארטום - מעיין של ליב 15/10/2003  23:47 נועה, הרגת אותי אני מתה עלייך! (ל"ת) - סאלוש 15/10/2003  23:52 יא ווארדי איזה דיון נוגע - ליאתיתי 16/10/2003  00:12 ליאתיתי את גדולה כרגיל ! אגב מקלחות - זהר 16/10/2003  00:19 ואני מרגישה שאולי אני עדיין שם.. - רוניתה 16/10/2003  01:13 פאסט - פוגרסיב - אורנה* 16/10/2003  08:58 רוניתה, אני חושבת שפה כן מדברים! וגם מה הייתי משנה - אסנת ש. 16/10/2003  10:09 וחברה טובה שלי שראתה אותי אחרי הלידה החליטה שהיא דוחה את הקטע של הבאת ילד... - לולי 16/10/2003  14:32 כמו שרי בדיון ההוא, למען הריוניות שבטח חטפו פה את הפחד של החיים - עתליה 16/10/2003  14:33 נחמה... - אמא ל-2 16/10/2003  15:47 הימים הנוראים - - קרן 16/10/2003  18:50 סאלוש - הרמתי את הכפפה וזה מה שמצאתי (לינקים בפנים) - שירין 16/10/2003  20:37 סאלושית? אני...? תודה (ל"ת) - נועה 16/10/2003  21:59 נועה, כן, כן את... ושירין - תודה, נחמד לי לקרוא את הז - סאלוש 17/10/2003  01:21 וואו, איזה דיון. ת'אמת, מפתיעה את עצמי שאני לא בוכה - שבית 17/10/2003  15:58 שבית - - אורנה* 18/10/2003  21:23 הפוסט שלי - רוניתה 19/10/2003  11:24 הוי רוניתה - בכלל שכחתי את הטי שירטים הרטובים - ורד 5/12/2003  14:29 אחרי כמה זמן מקבלים מחזור? - אני 5/9/2005  16:00 שיעורים - מני

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש