11/11/2003 12:20
|
קרן (אחרת)
|
מאת:
|
תודה...
|
כותרת:
|
אני חושבת שאף אחת לא מבינה כמה חשובה התמיכה שאתן נותנות, עד שנזקקים לזה... אחד הדברים שהחזיקו אותי בימי התפרים הקשים היתה הידיעה שאוטוטו אני אוכל לשבת שוב, ולהכנס לפורום. טיפשי, נכון? אבל אף אחד בעולם החיצון לא רוצה לשמוע כמה הלידה היתה קשה. כמעט תמיד הפסיקו אותי באמצע ואמרו "אבל היה שווה, לא? תראי כמה שהוא חמוד!" כן, היה שווה, כן הוא חמוד, אבל הדרך היחידה לעבד חוויה כזו היא על ידי השיחזור שלה וההתמודדות לאור יום עם מה שעבר עלינו ביומיים של הזירוז. האדם היחיד שלא קטע את הסיפור היתה חמותי, אבל אז המספר היה בעלי...
קראתי שוב את סיפור הלידה, וראיתי ששכחתי את הדבר הכי חשוב: ברק נולד ביום חמישי, 16 באוקטובר, בשעה 3:20 לפנות בוקר, במשקל 3.270, עם היקף ראש יכולתי להמנע מחתך, אלמלא הואקום...
וכאן החלק שבו אני מחזירה קצת לרותי ואילנה: בנות - אפי נו! לא נמנעתי מהחתך, אבל רצפת האגן שלי מתאוששת ממש יפה, בזכות תרגול מאסיבי לפני הלידה. מומלץ בחום (אבל לא לתרגל לפני קונאן אובראיין, כי הצחוקים מקפיצים את הבלון החוצה...).
תודה על התמיכה, אל תדאגו - אני לא הולכת לשום מקום. בקרוב מנפלאות הפוס פארטום... קרן
נ.ב. ענתי - הכל טוב. לקחנו את ברק במנשא לקניות, והיה ממש כיף! ק
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|