16/12/2003 12:32
|
ורד
|
מאת:
|
את מי בדיוק אנחנו יולדים?
|
כותרת:
|
זאת השאלה שהתרוצצה לי בראש כשקראתי את הסיפור המטלטל שלך. והמסקנה שלי שאנחנו יולדות לא רק את ילדינו, ולא רק את עצמינו. לפעמים אנחנו גם יולדות את הורינו. משהו בבניה של דור נוסף כאילו משנה לגמרי את מבנה המשפחה. ואפילו הורים שלא היו לנו הורים מקבלים מעמד חדש.
גם אבא שלי לא היה שם בלידה של עמליה. הוא נפטר לפני שנים רבות. בדיעבד התנחמתי שעל ידי וידה של עמליה נכרך הצמיד הזה של בית החולים, ולצד שמי הופיע גם שם האב: אברהם. רציתי להאמין שהנה הוא בכל זאת היה איתי ואתה. אבל גם היום אני ממשיכה להצטער שהוא לא פה כדי לראות אותה. להתענג על הנכדה שלו, בתה של בת הזקונים המפונקת שלו.
יש בלידה פוטנציאל גדול למחילה על חטאים שלנו ושל אחרים, ואני מתארת לעצמי שקשה יותר לעבד תהליכים כאלו כשמושא המחילה כבר לא לידך. אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי. מותו של אדם לא מחייב את מחיקת השפעתו בחיים שלנו. לרעה ולטובה. צריך ללמוד לשחרר את הרעה ולהחזיק בטובה. בדיוק כמו שהחזקת בדברי המיילדת המלאכית שחיבקה אותך.
שלא תדעי עוד צער ומזל טוב גם
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|