16/12/2003 12:52
|
Tamara
|
מאת:
|
לאפרתי היקרה
|
כותרת:
|
קודם כל כתבת כל כך יפה, מרתק ומתומצת ומרגש. איך הכל התחיל כל כך פסטוראלי ופתאום הפך לסיטואציה מקברית (קשה לי למצוא את המלה המתאימה). את גיבורה אמיתית ללדת בנסיבות אלה. חשבתי על אבא שלך, שתארת אותו כ"ילד" בעצמו, אז אולי הוא בחר לפרוש מן העולם דקה לפני שילד "חדש" עמד להכנס למשפחה ולתפוס את מקומו... ולא נותר אלא לסלוח לו, כי כנראה ילדותו ונסיבות חייו הביאו אותו להיות מה שהוא היה, ולגדל את עומר ולהעניק לו את כל האהבה שבלבכם (והוריו נשמעים מקסימים) מי יתן ומעתה תרוו רק נחת !
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|