אני כולי בדמעות מסיפורך, ומעניין: הרבה יותר קל לי לבכות עם מישהו אחר מאשר עם עצמי. אמא שלי נפטרה קצת לפני שנכנסתי להריון - גם כאן, מערכת יחסים טעונה, הורה-ילד, מי יודע איך היתה בתור סבתא, איך היתה מגיבה לנכדה המקסים. ליאתיתי המתוקה כתבה לי פעם באחד מרגעי המשבר והגעגוע מאז לידתו של אלעד, שאומרים שכשתינוקות מחייכים בשנתם, הם משחקים עם מלאכים, ולאלעד יש מלאך אחד פרטי ששומר עליו. גם לעמר - הוא שם, אבא שלך, סבא שלו, הוא בטח זה ששלח אליך את המלאכים עלי אדמות, הוא יושב לידכם ומחייך אליכם גם כששמח וגם כשעצוב וגם כששניהם ביחד, כמו שקורה משום מה הרבה פעמים. המון כוח ואור ואושר ענת
|
תוכן התגובה:
|