אוי כמה שאני מבינה. יקרה שלי, קודם כל, כיף לשמוע מכם, בעיקר מההיפראקטיבי החזק שלך. תראי, אני זוכרת שכמה ימים אחרי שגיליתי שאני בהריון החלקתי באמבטיה. לא נפלתי אפילו, פשוט החלקתי ועצרתי את עצמי. מבהיל אבל את יודעת, לא אמור להיות יותר מזה. אמור.. לא יכולתי לדבר, לא יכולתי לבכות, לא יכולתי לנשום וממש לא יכולתי לתפקד. מדי פעם אני כותבת שמפמם לי הוריד - בשלב הזה הוא פשוט נקרע והתפוצץ. הייתי כמו פצצת עצבים מהלכת. אם מישהו העיז אפילו להסתכל עלי רציתי להרוג אותו. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אז מה שעשיתי היה לעשות (כי אצלי זה מה שעוזר - לא להרגיש חסרת אונים כ"כ). קודם כל הרי אני בענייני אמונות טפלות - אז הלכתי ושמעתי "הרגשות" של הסתבא והדודה והחברה המיסטית וכל מי שהתחשק לו להיות בעניין ש"הכל בסדר". חוצמזה - עשיתי קורסי רייקי (1+2), שזה לא היה קשור, אבל מסתבר שלומדים שם כל מיני הגנות. בכלל, לקחתי מהסביבה את כל מה שהיא יכלה לתת לי בקטע של אמונות מחזקות, הגנות, מחשבות חיוביות וכאלה, ועשיתי שיעורים. כל זה לא מנע ממני לא להסכים לדבר בכלל על בגדים (לא הסתכלתי על חולצה אחת אפילו), לא להסכים לשום עסקה עתידית - אפילו אם התשלום כולו אחרי הלידה, וכו'. בקיצור - הלכתי איתי (ולמזלי חמתי גם חזק בקטע, אז היה לי שיתוף פעולה יותר מלא ממלא): איפה שזה לא פגע לי באיכות החיים - זרמתי, ואיפה שזה כן - חיפשתי מה יכול לעזור. אני לא יודעת אם את בכלל בקטע של אנרגיות, הגנות, רייקים וכו'. אם כן - לכי על זה. אם לא - חפשי את הדרך שאת יכולה לדבר איתך שתעבוד עליך. אני זוכרת שבסוף כל תור במעקב, שאלתי את הרופא שלי: "נו, זהו? אני יכולה כבר להפסיק לדאוג?" וכל פעם מחדש הוא היה אומר לי: "רק כשהיא תגמור ת'אוניברסיטה, וגם אז לא לגמרי..". אז וולקאם. ועוד בדרך אגב - בהריון הרי הכל יוצא לנו החוצה, לדעתי זה אחלה זמן לטיפול. מאוד מאוד עוזר. שיהיה הריון מקסים ושלו, חמסה חמסה שום קצת מלח והרבה אהבה. מוגנים. ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|