המייל ששלחת לבעלך, מזכיר לי את תקופת ה"שיקום" שלנו , שהיתה תקופת חיזור (נואשת במקצת) שהיו בה כל האלמנטים של גיל 20 (עם האמצעים של גיל 30+...) כל יום פרחים, בלונים, הפתעות, דיסק שהוא הקליט לי עם מלים ממכתב שכתבתי לו, שהפכו אותן לשיר והלחינו אותן, בלי סוף פשוט כמו ילדים בגיל העשרה. כל ערב בילוי במסעדה, ספא, כל מה שרק אפשר.
אבל העיקר היה לתת מקום ונפח ובמה להערכה והאהבה שהיתה קיימת בגדול עוד קודם, ולהזין ולהאכיל גם את הצורך שלנו ברומנטיקה וכו'. אני מאחלת לך שתשקיעי ותהני מהפירות. ממש לא שווה ל"היטמא" שבשביל ההרפתקה. ועוד אני מאחלת לך שהעסק לא יבער בך יותר מידי, ושבעלך לא יגלה זאת. כי משום מה, איכשהוא אנחנו גורמים לצד השני לגלות, אולי כי אנחנו לא יכולים להכיל זאת בסוד, וחייבים איכשהוא לדבר על זה? המשבר כמובן יבוא בעקבות הידיעה, אז אם אפשר עכשיו להשקיט את העסק, עד לדעיכה טוטאלית. להרגיע ולא לדבר, הכי טוב.
|
תוכן התגובה:
|