|
15/1/2004 05:37
|
תמרה
|
מאת:
|
|
כשנותנים את האצבע רוצים את כל היד אבל זה לגיטימי
|
כותרת:
|
לירון צודקת. הכי חשוב שיהיו בריאים. וגם מי שכתבה שצריך לחשוב על כל אלו שלא מצליחות להרות. אמת. אבל בחיים רגילים מותר לרצות רצונות פשוטים. ולהתאכזב כשאין מה רוצים. במסגרת זאת מותר לרצות נורא בת ולהתאכזב אם לא מקבלים. ברור שלומדים לחיות עם זה. כמו שלומדים לחיות אם מאה אלף דברים שהיינו רוצים ולא מקבלים. אבל מותר מאד לרצות. טוב נו, אז גם אני רציתי מאד מאד בת. לא יודעת למה. אולי כי אני בת. וגם לא התפעלתי מי יודע מה מהמין הגברי. פגשתי מיליון חלאות בדרכי עד לבן זוגי הנוכחי. ואולי זו הכמיהה הזו לשמלות קטנות וקוקיות. בכל אופן רציתי וכמו שכתבתן באולטראסאונד של השקיפות העורפית שאלו אותנו אם אנחנו רוצים לדעת את המין וזה הלוא נעשה די מוקדם אז בכלל לא התכוננו לאפשרות של השאלה אבל כמובן שאמרנו כן ואז הוא אמר שנראה לו שיש לנו בן ואני הייתי מאוכזבת ושאלתי אם הוא בטוח והוא הצביע על הבולבול שכמובן לי לא היה נראה אלא גבשוש בלתי ברור ואמר אלא אם זה דגדגן נפוח אני די בטוח. ואני הטפשה עוד האמנתי לרגע שאולי הוא רציני ואולי זה דגדגן נפוח!! טוב אתן יודעות שזה לא היה. זה בן טהור ומתוק עם בולבול שכזכור כבר הראה נוכחות!! אז כמו שאמרה משהיא כאן (סליחה לא זוכרת מי) לפעם הראשונה זה בסדר. דוקא נחמד בן בכור ואני מאד אוהבת אותו. אבל באמת שהייתי רוצה מאד בת בפעם הבאה וטוב שעלה הנושא כדי להכין עצמי לאפשרות שזה לא יקרה מצד אחד ומצד שני לעשות מה שניתן כדי שיקרה.
אז באמת אשמח אם מי שיודעת תפרט מה ניתן לעשות מעבר למה שכתוב בספר של דר' בר. מה זה הפרדת זרע ואיפה עושים והאם מותר לכל אחת כו' וכו'. תודה תמרה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|