הי מיקה,
קטונתי. אין לי אחים קטנים, רק פה ושם נוער (לא הרבה) שלימדתי בשיעורים פרטיים...
אני מדברת מנסיון אחר, וודאי שלא דומה לשלך, שם יש גם היסטוריה ארוכה, אבל בכל זאת אני מרשה לעצמי (מקסימום לא תסכימי).
אני מוצאת שילדים בגיל ההתבגרות הם יותר מהכל חכמים ורואים. יש משהו בין המילים שלך שמשדר את הרצון שלך למצוא חן בעיניה, כמו שכתבת "להיות מגניבה" אבל גם חכמה, להמשיך להיות מושא הערצתה, ויכול להיות שהמאמצים האלה הם שמרחיקים בינכן. את מושא הערצתה, כי את מי שאת ומי שתמיד היית. אפילו אם את בת 30. את לא צריכה להיות חצי נערה חצי אישה עבורה. את יכולה להיות האישה שאת. זה יהיה הכי אמיתי מבחינתך והכי ברור מבחינתה.
יש לי גיס בן 23, וגם איתו (אני די מושא הערצתו) אני מרגישה לפעמים מבוגרת. הוא פתאום זורק כל מיני ביטויים שאין לי מושג מה משמעותם... אז אני מוצאת את עצמי מדברת "כמו מבוגרת" ושואלת אותו למה בכלל הוא התכוון, וזה משעשע אותו, אבל אמיתי. לא מרחיק ביננו. אפילו מקרב.
בעיה שניה שאת מעלה היא הביקורתיות. אני מסכימה עם שרון- וגם רואה איפה אפשר קצת לשפר. תראי, אני מוצאת שעם ילדים, נוער וכן מבוגרים, שיקוף רגשות הוא הכלי הנכון ביותר, מהבחינה הזאת שהוא עוזר למי שמתמודד עם משהו להגיע בעצמו לתובנה. למשל, אם היא מתלבטת בעניין יחסי מין, את יכולה פשוט להחזיר אליה את הכדור "אני רואה שאת מסתייגת מהעניין, אולי בגלל ש..". יש מקום גם לדעתך, תמיד, שהרי היא מבקשת אותה- אבל באמת רצוי, על מנת לא ליצור התנגדות, לציין שזוהי דעתך, ושאת לא רוצה להסתיר אותה, כי זה מאוד עקרוני בעיניך. את גם תמיד יכולה להגיד ש"בנושא הזה אני לא יכולה להימנע מביקורתיות כי אני חושבת שאת עומדת לעשות טעות שתיפגע בך", וכך לתת בידיה את הבחירה האם להיכנס לנושא בכל זאת.
המון הצלחה,
תמי.
|
תוכן התגובה:
|
