ראשית , ריגשת אותי, כרגיל, עם הרגישות שלך ל'ניואנסים' של המלאכית שלכם. לגבי הפרידה, אני השארתי את רוני מגיל חודשיים בערך, ליום אחד בשבוע (די ארוך, לצורך המשך רצף לימודי) עם אמא שלי, והידיעה שיריב יגיע הביתה לפני הייתה נותנת לי תחושה חמה , שהוא איתה. נכון, אבא זה לא אמא, אך בהתאמה אמא זה לא אבא. ההחלטה שלך להישאר איתה בבית , אינה מובנת מאליה ,וערכה לא יסולא בפז, עבור כולכם. אני חושבת, כמו ענת, שצריך להיפרד ולהסביר ש"אמא תחזור מאוחר יותר", אולי היא לא מבינה את המילים, אך את הכוונה והרגש שמלווה אותן, כן. להעיר אותה במיוחד? לא יודעת, אני לא אוהבת להפריע את שנתה של רוני. החיבוק שלך, הטיול איתה במנשא, האהבה שאתה מתאר שיש ביניכם, היא יחידה וייחודית לכם, שניכם, ומבטאת הרבה מהאהבה והקשר שיש בינך לבין אישתך. הרווח מהזמן המשותף הזה, שלכם, השנה, הוא רק שלכם ולכל החיים- אל תוותר עליו, תמורת חששות של התחלה, שאני חוויתי כמותן( אויש כמה שהיו קשים הימים הראשונים בלעדיה, כמה בכי וכאב לב...הלוואי וידעתי שבעלי איתה בזמן הזה) וכמוני וודאי רב ,אם לא כל, משתתפות הפורום הזה. ולגבי התינוקיה-לי אין ספק שאת התינוק/ת הבא/ה אני אלד רק בבי"ח שיאפשר לי ביות מלא, עד עכשיו אני לא מבינה איך לא הבנתי את זה לפני שנה...הרי כל שעה בלעדיה אני פשוט כמהתי אליה, והמחשבה שגם היא אלי, שוברת לי את הלב, אפילו ממרחק הזמן. כל הכבוד על הנחישות בהנקה , חצי שנה של ניסיונות ,שאיבות והצלחה! אולי תקחו על עצמכם את עריכת הסכם השלום? מביטה מהצד , ומעריכה אותך/אתכם מאד- יעל.
|
תוכן התגובה:
|