רות נולדה כששיר היה בן שנתיים וחודש בערך. לפני הלידה לא עשינו הכנות מרחיקות לכת. הזמנתי אותו להרגיש אותה זזה בבטן, ללטף אותה דרך הבטן. הוא היה מכניס מתחת לחולצה שלו בובת תינוקת קטנה (ויולד אותה בתנוחת כריעה..). שבועיים בערך לפני התאריך המיועד הוא עזר לאבא לבנות את העריסה, הכנסנו את הסלקל לבית, הראנו לו באלבומים אותו ואת אחותו הגדולה בתור תינוקות, הזכרנו דרך התמונות את היניקה, את הקטנות, את התלות ("היא לא תוכל לעשות שום דבר לבד. בכל מה שהיא תרצה, אנחנו ההורים ואתם האחים נצטרך לעזור לה"). את "סיפורי האימה" כמו "ספר הפילפילים" ו"האח הקטן של פספס", שהם ספרים מעולים לדעתי, הקראנו כשזה נעשה רלוונטי, כלומר - כשהוא התחיל להרגיש כמה שזה "מפריע" לו וקשה לו שיש תינוקת קטנה והוא צריך להתאזר בסבלנות לפעמים. כלומר - ספרי אימה במובן של - לא להכין אותו מראש לזה שהולך להיות קשה. מקווה שעזרתי במשהו. מאחלת לך המשך היריון קל, לידה טובה ופוסט-פרטום פשוט לכל המשפחה. יסמין
|
תוכן התגובה:
|