22/3/2004 15:41
|
אפרתי
|
מאת:
|
ועד דבר במבי..
|
כותרת:
|
בקשר לשבוע שמתחת לפוטו. כן זכור לי היטב, גם התפרים והטחורים הנוראיים שכל כך קשה להם להתרפא שצריך להיתברווז לבית החולים להנקה.
אז. חשוב חשוב לעשות כמה שיותר אמבטיות שאת בבית (עם גלגל אם יותר מידי כואב לשבת) ולשטוף ועוד לשטוף ועוד לשטוף. אני עשיתי אמבטיות עם החומר הסגול הזה של היוד שאני לא זוכרת איך קוראים לו. תתרכזי רק בהתנהלות שלך מול עצמך ומול איתמר. תתני לכולם לטפל בך כמו תינוקת, שצריכה לטפל בתינוק שלה. כולם בסוף יתיישרו למקום, אל תדאגי, גם לאילי בטוח יש את אבא ששומר עליה כמה שהיא צריכה.זה בסדר אם אין לך עכשיו מקום לאף אחד אחר חוץ מבשבילך ובשביל איתמר. תתפקסי על זה.
זה הרבה יותר קשה עם הריצות לבית החולים , אני אמרתי אחרי שעמר נולד, שאם עד עכשיו לא נשברתי, אז עכשיו אני על סף התמוטטות. פתאום בתוך הפוטו הזה, והתפרים, והתחורים,. אבל..זה עובר יקירה. והכל הופך לזיכרון רחוק, ואני מחזיקה ממך המון שאת אומרת שבמחלקת הנפש עדיין הכל טוב.ותזכרי שעם כל הקושי, יש לך התאהבות חדשה, אושר גדול בתוך הים של הכאבים האלו.וגם אם יהיו משברים ושאר כאבים, זה חלק מהעניין, תני לעצמך גם את זה, ותזכרי כמו שאמרת פעם, שאת פשוט כזאת, הולכת על האמוציות בכל הכח. אז שרע אז רע, ושטוב אז טוב...ככה חיה לך את החיים עצמם.
קראתי שוב את סיפור הלידה שלך..מה אני אגיד לך. אין עלייך. עוד חיבוק.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|