3/4/2004 12:05
|
ליאתיתי
|
מאת:
|
במבי!!!!!!!!!!!!!
|
כותרת:
|
יקירתי המדהימה. אומנם באיחור מאוד לא אלגנטי, אבל לקח לי לקלוט בכלל מכל מיני תגובות פה ושם שיש לך כבר איתמר בידיים ולא רק בתוך הבטן. אז הלכתי לחפש את סיפר הלידה המדהים והמרגש הזה. את אישה מיוחדת. מיוחדת, מפעימה ומדהימה. מאחלת לכם את כל האושר שבעולם, ו-נו מור וודו'ס! פשוט סיפור מרתק. ממש בא לי לקחת את זה לעומק. כי אני לא מאמינה שזה בא מהילדה הזו. לכל אורך ההריון היה לגוף שלך חוסר הסכמה פחות או יותר עם מה שקורה. כל הברזלים, והטחורים, כל מיני מתסכלים כאלה.. הוא כאילו אמר "לא שאלת אותי.. אני אראה לך (:.." או אולי את אמרת את זה? הילדה הזו יקירתי, נראה לי שהיתה טריגר ללהוציא הרגשה שהיתה לך בצורה "הגיונית". חיצונית כזו, כזו שאפשרי לך יותר להגיד, להאמין. אני יודעת שאת מאוד מחוברת אליך ואל הגוף שלך, אבל נראה לי שהיה שם איזה סיכסוכון בהריון הזה. לא? מאוד מקווה שלא נדחפת לך לאנשהו. אם לא מתאים לך תתעלמי בלי להניד עפעף, טוב? פשוט יש לי איזו .. לא יודעת, כאילו מרגישה שצריכה לכתוב לך את זה. אולי זה סתם בולשיט, אולי יום אחד זה יהיה יותר הגיוני, .. רק שתדעי שההרגשה שמלווה את הדברים האלה היא טובה מאוד. של איזו גדילה, איזה פתרון. זה לא משהו רע שאני אומרת לך. אני לא כ"כ מבינה את מה שאני אומרת לך, בטח שלא עד הסוף או אפילו עד האמצע. רק יודעת שזה משהו חיובית (: טוב, היינו בכלל במזל טובים, לא? אז שיאי אושר מתוקים עוד ועוד, שמחה וששונים (מלשון ששון, לא שושנה- למרות שאם את רוצה אפשר גם וגם). איתמר שם מקסים. איתך, ליאתיתי הנפעמת. ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|