היה ממש מרגש לקרוא, הן את סיפורה של אילנה לפני מספר דפים, והן את סיפורך, והמסר הטמון בו.
עם זאת, לצערי לא לכולן יש בעל תומך ומבין, שמוכן לזרום עם הלידה ולהסכים לביצועה בבית. אני מקרה "קלאסי" ללידת בית. לידתי הראשונה היתה מהירה (6 שעות מציר ראשון עד ללידה) וקלה מאוד, ואם להסתמך על נסיונה של אמי, לידתי הבאה תהיה אפילו עוד יותר מהירה, אבל בעלי לא יהיה מוכן לשקול אפילו אפשרות של לידת בית, שנתפסת בעיני רוב האנשים (בינתיים) כמעשה פנאטי וחסר אחריות. לכן, לצערי, ומתוך אי רצון ליצור ריב עם בעלי, אותו אני אוהבת עד מאוד, נראה לי ש"אאלץ" ללדת גם הפעם בבי"ח, ולקוות שלכל הפחות יכבדו את תכנית הלידה שאנסח הפעם.
תודה מקרב לב על סיפורך המדהים!
נטלי
|
תוכן התגובה:
|