|
18/2/2001 01:06
|
ענת סימון
|
מאת:
|
|
לידת המים שלי - סיפור ארוך על לידה קצרה
|
כותרת:
|
זה היה ההריון השלישי שלי אחרי שתי לידות רגילות ולא קשות במיוחד ב"משגב לדך". הפעם: מנוסה , בוטחת בגוף שלי ועם ידע נוסף שרכשתי בקורס "מדריכות להכנה ללידה" היה לי ברור שאני רוצה ללדת רק בבית. עניין הלידה במים לא הלהיב אותי מלכתחילה והועלה כאופציה ע"י המיילדת שיין ברגנר שגם הראתה לי לידות מים בקלטות וידאו. שקלתי את האפשרות אבל לא הייתי "סגורה" על לידת מים ועניין הרכבת בריכת לידה בבית נראה לי מסובך מידי. בכל מקרה בררתי עם שיין על האפשרות ללדת בג'קוזי שלי ודאגתי לנקות אותו היטב לפני הלידה.
כהקדמה לסיפור הלידה הייתי רוצה לשתף בהתלבטויות שמעלה לידה בבית.
יש לי ילדה בת 6 וילד בן שנתיים וחצי והייתי צריכה לחשוב איפה הם יהיו בזמן הלידה. אריאל בת 6 , אהבה את הרעיון של לידה בבית ("אמא שלי לא חולה ולכן לא תלך לבית החולים") , התענינה מאד בהריון ובקשה ממני להיות נוכחת בלידה. לא חששתי בכלל מכך שתהיה לה טראומה מצפייה בלידה אבל חששתי שעצם נוכחותה תפריע לי להתרכז בלידה והסברתי לה שאשה בשעת הלידה זקוקה לפרטיות ובכל מקרה אני מבטיחה לה שהיא תהיה הראשונה שתבוא לראות את התינוק החדש.
במהלך ההריון דמיינתי לי בכל יום את תסריט הלידה שלי ואף שיתפתי בו את בעלי. סיפרתי לו איזו מוסיקה תתנגן בחדר, איזו תאורה תהיה והדגמתי לו 2 תנוחות שבהן ארצה כנראה ללדת.
הצירים החלו בסוף שבוע 41.
בשעה 7 בערב היה נדמה לי שמתחיל משהו. מדהים איך בלידה השלישית עדיין לא הייתי בטוחה שזה באמת זה. הכנתי ארוחת ערב וקילחתי את הילדים .
במהלך הערב גבר עלי יצר הקינון ובאופן תזזיתי סידרתי את הבית , שטפתי כלים וקיפלתי כביסות.
בשעה 10 בלילה היה לי ברור שהפעם מדובר באזעקת אמת. הצירים היו כבר צפופים כל 3-4 דקות אבל לא ארוכים מספיק (כ45 שניות כל ציר)ועדיין הייתי מסוגלת לפטפט ולהתרכז בפתרון חידות בתכנית "הכספת".
צילצלתי לשיין כדי לתת לה התראה ולבקש שתישן צמודה לטלפון. בלידות הקודמות שלי פקעו בשלב זה את מי השפיר באופן מלאכותי ואני הייתי מקובעת על כך שהלידות שלי לא מתקדמות עד שנפקעים מי השפיר. הפעם לא רציתי פקיעה מלאכותית וסברתי שיש לי עוד שעות רבות עד הלידה.
שיין הציעה שמכיוון שאני מרגישה טוב אנצל את הזמן לנוח ולנסות לישון קצת.
בעצתה לגמתי כוסית יין ונמנמתי לקולה של מוסיקה נעימה ולמגעו האוהב של בעלי כפיר שעשה לי מסג'.
לא יודעת כמה זמן נימנמתי , אבל בשלב מסוים התעוררתי. עוצמת הצירים גברה. השתמשתי בכל כח הריכוז שלי ו"נשמתי" את הצירים. וכל הזמן בראש רצות המחשבות " הלידה הזו תהיה הלידה הכי יפה שלי, עוד מעט יהיה לי תינוק, כמה טוב לי בבית....." מידי פעם הרגשתי צורך ללכת לשרותים ולהתרוקן ובשאר הזמן עמדתי , נשענת אל החלון הפתוח, מגלגלת אגן, נושמת , מתעמלת, ונותנת לכח גדול ממני לסחוף אותי ולזרום בתוכי.
כמו הד עמום שמעתי את כפיר שואל אותי אם להתקשר אל שיין. לא עניתי . הייתי מנותקת ושרוייה בעולם משלי.משראה שהוא לא נענה התקשר כפיר אל שיין והזעיק אותה. בינתיים גברו הצירים והרגשתי צורך במקלחת . נכנסתי למקלחת וכפיר עשה לי מסג' בעזרת זרם המים. אריאל ביתי קמה להשתין ובעודה יושבת על האסלה היבחינה בי ושאלה "אמא , מה את עושה באמבטיה?" . " אני יולדת, התינוק רוצה לצאת , תחזרי לישון" עניתי. אריאל חזרה לישון. שיין היגיעה תוך 20 דקות ומצאה אותי במקלחת." מה קורה?" חייכה אלי. " אני רוצה אמבטיה". האמבטיה מתמלאת ושיין הולכת בינתיים להביא מהמכונית את הציוד הדרוש ללידה. היא חזרה ובדקה את דופק העובר ואז הודעתי לה שאני מרגישה צורך ללחוץ. בלי לצאת מהאמבטיה המלאה במים שיין בדקה אותי וצחקה " את בפתיחה מלאה, 10 סנטימטר, ומי השפיר עדיין לא פקעו. עשית הכל בעצמך, זו בטח הרגשה נפלאה..." כפיר הספיק בנתיים להדליק באמבטיה נר ריחני (עד אז היינו כמעט בחושך מוחלט למעט האור שהפיץ תנור האמבטיה). כאילו הוא מתורגל בלידות יומיום, הוא התישב על שפת הג'קוזי , בפינה והנחה אותי בדיוק לתנוחה שבה רציתי ללדת: כריעה על הברכיים בתוך הג'קוזי כשראשי מונח על ברכיו של כפיר והוא מלטף את ראשי וכתפיי. שיין מחוץ לג'קוזי שולחת יד אל אחורי ומנחה אותי להשקיע את כל האגן שלי בתוך המים. אני מרגישה את ראש התינוק מתקדם בתוכי. אף אחד לא צריך לתת לי הוראות ללחוץ. הגוף פשוט עובד לבד. כמה לחיצות ושיין מכריזה " הראש בחוץ" . עוד לחיצה או שתיים ועדי , התינוק שלי, כולו בתוך המים. שיין מנחה אותי להתישב לאחור ומעבירה את עדי בין הרגליים שלי. אני מחזיקה אותו ומוציאה את ראשו מן המים ומניחה אותו על בטני. אני מתבוננת בפלא ולא מאמינה. עדי , בניגוד לילדים האחרים שלי, מתחיל להיפתח. בתוך מספר דקות הוא עוזב לחלוטין את התנוחה העוברית המקופלת ופורש את ידיו ורגליו במים. האצבעות בידיים וברגליים פרושות ומופרדות זו מזו כמו אצל ילד גדול. כפיר חותך את חבל הטבור לאחר שזה פסק לפעום ופתאום אני נזכרת באריאל " ומה אם היא לא חזרה לישון? אולי היא שוכבת במיטה ומחכה?"
שיין הולכת לקרוא לאריאל שישנה שנת ישרים ואפילו לא זכרה את פגישתינו באמבטיה בזמן הצירים. אריאל מתעוררת , מתרגשת , מתחבקת ומתפעלת. שובל אדום בתוך המים מודיע לנו שהשיליה נפרדת.
עדי יונק ואנחנו מאושרים.
שיין מזמינה את אריאל לעזור לה לעטוף את עדי ולאחר שהיא מפקידה אותו בידי הביביסיטר הצעירה היא חוזרת אלי. 2 לחיצות והשליה בחוץ. עדיין לאור הנר היחיד שיין בודקת את השיליה ומראה לאריאל המתענינת את הקרומים, השיליה וחבל הטבור (בבוקר ילך אבא כפיר עם הילדים לקבור את השיליה בחצר הבית שלנו). אני מתקלחת, מתלבשת ומצטרפת לכולם במיטה. כפיר כבר הביא לכולם תה ועוגיות ואנחנו עורכים פקניק משפחתי במיטה. בשעה 4 בבוקר , 3 שעות לאחר הלידה אנו נפרדים משיין ונרדמים מחובקים כולנו. בבוקר מצטרף אלינו גם עומר הקטן שעדיין לא מבין שהתינוק החדש ששוכב במיטה הוא הוא התינוק שהיה לאמא בבטן.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
