9/8/2004 21:26
|
אפרתי
|
מאת:
|
אביב מדהימה שכמותך. וגם ליאתיתי
|
כותרת:
|
השארת אותי חסרת נשימה. כמה כח יש במושג לקדש את הזמן. לקבל את הניברא. להיות בתוך הרגע עצמו, כפי שהוא מוגש בפנייך. בלי לחשוב שאת יודעת מה הטוב ביותר עבורך. להיות בתדר של הודייה, ולא בתדר של דרישה. איזה מתנה קיבלת עם אהובך, שאיפשרת לו להביא לידי ביטוי את כוחותיו. להיות לך לעזר. להיות. תודה לך יקרה על סיפור מחזק ומחייה שכזה. אני נוצרת אותו בליבי.
וליאתיתי אהובה . מתגעגעת. חושבת עלייך. איתך גם שאינך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|