10/8/2004 09:03
|
אביב
|
מאת:
|
תודה
|
כותרת:
|
בכיתי עם מילותיכן החמות. כל כך משחרר לכתוב. אני מרגישה קלה, זה סגור, סגור יפה ונעים ואני ממשיכה עם הקצוות.
רחליקה שלחתי לך את הפרטים במייל מקווה שקיבלת דבי - אני בהחלט מתכוונת להמשיך עם הדמיון המודרך לדברים ספציפים. שירין - בשמחה פה או אם אישי יותר במייל הילה - פריז'ידית? את? תמי - רוצה מכות? אני שולחת לך מייל טובה - בדיוק, מזמן לא דיברנו מירב - כל מילה מיותרת
ועפרית יקרה מאד - בכיתי והצטרמררתי כשקראתי את דברייך אם במשהו עזרתי היה שווה הכל. אני מציעה לך לכתוב ממש לעצמך או לנו את הסיפור לפרטיו. מלבד רחם דו קרני באמת הרפואה הקונבנציונאלית לא יודעת על סיבות. ענת סימון פעם נתנה תשובה מלאה, תנסי את המנוע בערך היפוך. מתפללת שתמצאי שלווה עם הסיפור הקשה ושימחה בקשר הטוב שלך עם הקטנה.
ולכולכן בנות יקרות אני "מעבירה הלאה" שיר (חלק משיר) של לאה גולדברג שהקדישה לי איריס לפני הניתוח. עם חיבוק חם לכן לירון וליאתיתי במקום בו אתן עומדות עכשיו:
למדני, אלוהי, ברך והתפלל על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל, על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשום, לדעת, לייחל, להכשל.
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל, לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום לבל יהיה עלי יומי הרגל.
אפרתי - אייך קלעת בול?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|