29/11/2001 21:06
|
בייב
|
מאת:
|
אני כ"כ מבינה אותך...
|
כותרת:
|
יעל יקרה, את מוזמנת לקרוא את מה שכתבתי לגבי כאבי תופת בקיסרי לפני מספר ימים. רבות מהחוויות שאת מתארת קרו לי בבלינסון, שם ילדתי לפני 7 שבועות. אני מקווה שאוכל, כמוך, להתגבר אי פעם על הטראומה ולהנות מבני הקטן שלא מגיע לו לסבול מאם מדוכאת וחרדתית. אני עברתי כמוך: לידה עם אפידורל אח"כ קיסרי עם הרדמה חלקית ואז הרדמה מלאה לאחר צרחות אימים שלי. לאחר מכן ילדי נלקח לב"י שניידר ולא היה עימי במשך חמשת ימי האישפוז ואני אושפזתי במחלקה בה היו נשים עם תינוקותיהן!!! (אפילו באותו החדר היתה אישה עם תינוקת ואני רק מרוכזת בכאב ובדיכאון של עצמי. אני מנסה כיום להעזר בכל מי ומה שאני רק יכולה ע"מ לא להכנס לדיכאון עמוק יותר. יום אחד אכתוב גם אני מכתב לבלינסון(מקווה שזה יקרה מוקדם יותר משנתיים).
בכלל, אני מרגישה שיש יותר מידי רבות שסבלו שלא בצדק ואולי אפילו כדאי שנרים קול צעקה יחד...(לא יודעת עדיין איך). מה דעתך?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|