2/12/2001 17:11
|
ורד
|
מאת:
|
מצאתי רגע פנוי לומר לכן תודה, ובמיוחד
|
כותרת:
|
לאחר שקראתי לפני יומיים את תגובתה של אילנה, ואני חייבת להודות שלקחתי אותה קצת קשה.
אפשר להאשים את ההורמונים ( אין הרבה דברים שאני לוקחת קל בעשרת הימים האחרונים ) אבל זה לא רק זה.
אני מבינה היטב, אילנה, שכמיילדת רבת ניסיון את מותשת מהמערכת, ושכל כוונותייך טובות. את רוצה לחנך אותנו הנשים, כי את מאמינה שכך ייטב לנו. ובכל זאת, למה על חשבוני? לכל שאלה רטורית ששאלת, הרי היתה תשובה. והתשובות האלו פגעו בי.
סיימת את תגובתך במילים " כולנו אלות ". אם כולנו אלות וכל-כך מיוחדות, ויש להתייחס לכל אחת מאיתנו באופן אישי, ועל פי המקרה הפרטי שלה, ולא לראות אותנו כבורג קטן בתוך מערכת, אז מדוע הפכת אותי לפציינטית בבית חולים אוניברסיטאי, שבו רופאים מתייחסים ל "מקרה" של החולה מעל ראשו, במטרה לחנך את הסטודנטים הצעירים?
ולכל האחרות, שליטפו וניחמו - תודה. הייתי זקוקה לזה.
מבטיחה לחזור למלוא הפעילות בקרוב. בינתיים סילחו לי אם אני עוקבת מעט בפסיביות אחרי המתרחש. בכל מקרה, אני מרגישה יותר טוב. עמליה מתוקה במיוחד ( וכבר שוקלת 4 ק"ג, כך שכנראה לפחות להניק אני יודעת ), ובנהז"ש אהוב ואוהב כרגיל.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|