3/12/2001 10:34
|
סיגלגלי
|
מאת:
|
ורד יקרה
|
כותרת:
|
סיפורך נגע לליבי. אני הרגשתי בבית החולים בו שכבתי שעות ארוכות, מירידת המים ועד לפתיחה המלאה, שעם כל משמרת של אחייות ומיילדות אני נמלאת במתח עצום-וחרדת נטישה- שרק במשמרת הבאה יהיו פנים אנושיות ואכפתיות, או אם היתה זו מיילדת סבלנית- שרק תשאר עוד קצת זמן כדי שאספיק ללדת. אצלי היתה התחושה שמשמרת הלכה ומשמרת באה עד שנכנסה פתאום "הפמליה" - רופאים וסטאג'רים שניתקו אותי מכל התהליכים שהייתי בהם והריצו אותי לניתוח בצדק או שלא בצדק. מהבחינה הזאת ברור לי שבפעם הבאה באמת לא אשאיר את הדברים ליד הגורל. חזקי ואימצי. ולגבי ההעלבות שציינת מקודם, רציתי להזכיר לך את מה שכתבנו אז בימים הרחוקים לפני שילדת, לאחר הדיון בגרברים האקזוטיים שאז נעלבתי ממה שכתבת על האמהות, ורק לאחר כמה ימים התייחסתי לזה בפורום והבנתי שלא היתה לך כל כוונת פגיעה.( http://www.leida.co.il/reply.asp?rep=21611 ) טוב שהבאת מיד לרגשותיך ביטוי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|